כה אמר קופל: על תזמורת המאובנים – בין תרפ"ט לתשע"ו בעין אדומה…

ההפגנה בסחנין מאפשרת לנו, כאדם הנכנס לבועת זמן, לראות איך העבר וההווה מתחברים – דבריו של פרופסור גדי אלגזי בהפגנה הנ"ל מתחברים הישר לדברי הועד המנהל של המפלגה הקומוניסטית בפלסטינה דאז, הפ.ק.פ לאור מאורעות תרפ"ט. הדברים מצורפים, הצפייה מומלצת – הניתוח לאחר מכן מוכיח כי במובן מה, הקומוניסטים הצליחו להחדיר מסריהם בצורה עמוקה ורחבה יותר מכפי שהיינו מדמים לעצנו.

קריאה נעימה!

 על 'האילגוזיה' – פרופסור אלגזי כמים חיים

פרופ' גדי אלגזי מכהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ת"א, כמו כן הוא פעיל ותיק וידוע במפלגת מק"י, חלק מחד"ש שהיא בעצמה חלק מ'הרשימה המשותפת' – אותו שעטנז, יצור כלאיים פוליטי המאחד קומוניסטים, לאומנים ואיסלמיסטים תחת דגל האיבה לציונות.  השם מק"י(המפלגה הקומוניסטית הישראלית) נגנב על ידי מפלגת רק"ח(רשימה קומוניסטית חדשה) הקיצונית –  מקור השם במפלגה המקורית של קום המדינה(מאיר וילנר, שמואל מיקוני, תופיק טובי, משה סנה) המקורית של קום המדינה. אם נחפש את שורש ההיסטוריה 'המשפחתית' של אלגזי והתנועה הקומוניסטית נמצא את הפ.ק.פ(פלעסטינישע קומוניסטישע פרטײַ) – המפלגה הקומוניסטית של פלסטינה, של ימי המנדט.
הקומוניזם הספיק לקרוס, הציונות לנצח במלחמתה קיום, ה"אביב הערבי" מכה בנו בנחשוליו אבל היחס של ה'פ.ק.פ' של ימינו, של האלגזים לציונות נותר זהה – אכן אין הבדל רב בין "המציאות" שאלגזי מדמה כמציאות ובין "המציאות" שחברי הפ.ק.פ תיארו בשנות העשרים.

ברצוני להציג מקרה בוחן: במכונת הזמן נחלוף-נחזור מתשע"ו(2015) לתרפ"ט(1929), ושם בזמן הפרעות , מצאו אבותיו של אלגזי, גם הם, זמן לנמק את פרוץ המאורעות בצורה חיובית, לדידם מדובר היה ב"הכנה לקראת המרד החדש, האמיתי, שיוצא לפועל על ידי הפלאחים והפועלים בארץ" ובתגובה לטענה הציונית כי מדובר היה בפוגרום טענו כי זוהי טענה "שטחית" והתיאור הנ"ל "בלתי נכון בהחלט". כשם שהיום נמצאו 'סיבות' ל'התפרצות' גם אז מצאו הקומוניסטים, אבותיו של אלגזי, "סיבות", הנה כך:

 "עצם קיום הסתדרות הגזל והקולוניזציה – ההסתדרותה ציונית – היא פרובוקציה מתמידה…התגרות כה גסה בהמונים עד שכל טיפת דם יהודי או ערבי שנשפכה, תחול לא רק על ראש האימפריאליסטים הבריטים אלא גם על משרתיו הציוניים" – אז כהיום, הנחת היסוד פשוטה: בראשית נבראה החטא הציוני – ולפיו תפורש כל המציאות סביבה – לא ייתכן שיהיה פוגרום, לא ייתכן כי ישנה שחיטה בגלל שנאה אנטישמית – תמיד ישנה אחריות על הצד המותקף – שכן הוא, ביסודו, בהגדרתו – גוזל – הוא ה'רשע' והמאבק בו הוא ה'טוב'.

שער החוברת העוסקת ב'מופתי מתיתיהו' - מתוך ספרו של ד
שער החוברת העוסקת ב'מופתי מתיתיהו' – מתוך ספרו של ד"ר שמואל דותן 'אדומים'

על מנת להבין כמה עמוקה היתה ועודנה האילוזיה דאז ו'האילגוזיה' דהיום, האשליה בתוכה ניהלו עצמם הקומוניסטים, אבותיו של אלגזי (וכאמור מעשה אבות סימן לבנים), על מנת להבין את האשליה, ניתן לבחון חומרי תעמולה מטעם המפלגה הקומוניסטית. בדצמבר 1929 הופיעה חוברת מטעם הקומוניסטים, האלגזים של 1929,  שם החוברת: 'המופתי מתיתיהו והתקוממות הפלחים הגדולה לפני אלפיים שנה'. כמו אלגזי כך גם אבותיו חיפשו "קנוניות" והאשימו "ממסדים" ו"ממשלות" במקום את "האנשים" – לכן הם מצאו מקום ותקציב להוצאת ספרון שטוען כי מתתיהו השתלט על תנועת מרד אותנטית  במטרה לנצלה ולמנוע ממנה להורידו ממעמדו הבכיר ככהן גדול – מתיתיהו שייך ל"כוהנים ומשתפי הפעולה – עושקי העם" המנצלים מרידה עממית. ומכאן האנלוגיה לתרפ"ט, שם המופתי ניצל מרד עממי אותנטי וראוי למטרותיו הדתיות והמעמדיות.

והנה מסקנת-החוברת המשוקצת, המעוותת, הביזארית, כמו מסקנת אלגזי: 

"גם עתה, כמו לפני אלפיים שנה, נחוצה התקוממות נגד השלטון הזר!…ישנו מעמד פועלים בארץ, ישנה מפלגה קומוניסטית, והם שיכרתו ברית עם המוני הפלאחים העניים והנדכאים, ויחד איתם יגרשו מן הארץ את השליטים הבריטיים הזרים ואת הגלגול החדש של ה'המתיונים' הנבזים, הלוא הם הציונים התומכים במנדט הבריטי ובכל שלטון זר." 

– אם נראה לכם הדבר מוזר, קראו את הטור הנ"ל של דימטרי שומסקי בעיתון הארץ המאשים את היהודים בהיותם רומאים ובו זמנית מעניק לפלסטינים את הזהות 'היהודית'; ראו איך שומסקי הוא פארסה על פארסה…שנאמר ההיסטוריה חוזרת על עצמה גם אם היא, מראשיתה, פארסה.

על תזמורת המאובנים

"מהרגע שהגיעו ידיעות על הרוגים…הלכתי, על אף רגלי החולה, למועדות התרבות [היהודי] לשמוח יחד עם החבריא על שזכינו שהמוני הערבים התקוממו נגד מדכאיהם האנגלים והציונים…יושב הראש השמיע דברים לזכר הנופלים היהודים והערבים…הסברנו מיד, שהיהודים הם רוצחיהם של המוני ערבים, שנפלו במערכה נגד המדכאים. הדברים עוררו מהומה… יענקלים, גולדשטיינים, לוינים, [ כלומר, אחדים מיוצאי המפלגה הקומוניסטית בעלי השקפות 'מתונות' – .לפי ד"ר שמואל דותן] שנדלק בהם הדם הציוני, צעקו בקול אחד: 'פרעות'. מסכנים אלה הנמצאים בגלות. לא פעם אני שומע שאילו היתה להם עבודה או אילו הפ'[המפלגה] הייתה קוראת להם לשוב, היו מחפשים הזדמנות לנסוע חזרה[לפלשתינה].

קטע ממכתבו של יוצר הפ.ק.פ היושב בבריסל לחבריו בארץ, 1.11.1929

כאמור, לאחר שהראנו שלילה של סיבה ותוצאה לטובת 'גינוי האלימות', ולבסוף לאחר שראינו כי נימוקו של אלגזי את האלימות הנו מסורת ארוכה עוד מימי תרפ"ט, הגיע תור עלילת הדם. המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית, הפ.ק.פ פירסמה חוברת בגרמנית בשם "יום הפלאחים", לצד אנטישמיות מובהקת כגון שמות התואר "סוחרים יהודים בעלי כרס שמנה" ויהודים בעלי "שחצנות פרובוקטיבית" ניתן למצוא תיאור דמיוני של ערבי שלקח חלק ב'מרד העממי' של תרפ"ט, פואד חג'אזי שמו והוא היה סניטר בצפת, בזמן הפרעות. במציאות, ניצל חג'אזי את גישתו לפצועים מהפוגרום על מנת לשסף גרונם – זה היה גיבור הפ.ק.פ באותן השנים – בעבור הפ.ק.פ המציאות שונה משהו… עם הוצאתו להורג של חיג'אזי הכריזה הפ.ק.פ בקול קורא כי מדובר ב"יום הטרור האימפריאליסטי" וכי על ההמונים לזכור את "הגיבורים והקדושים" בזמן שהם מתכוננים למרד נגד הדיכוי והאימפריאליזם. בספר שהפיצה הפ.ק.פ חיג'אזי לא שיסף פצועים יהודים מהישוב הישן אלא חיסול איש 'חולצות שחורות'(פשיסט) ב'רובע הציוני'.

היום כמו אז, התוקפים הערבים מתוארים מחוץ להקשר הממשי, לפעולה שביצעו במציאות והופכים לדמויות-מדומיינות, "גיבורים וקדושים", של תמונת עולם מעוותת, תמונת עולם יודו-פובית ואנטי-ציונית שעוגנה בראשית המאה ועודנה מתוחזקת על ידי אלגזי ודומיו: תמונת עולם 'אילגוזית' – אל חשש – הם יגנו את "האלימות/האלימות משני הצדדים"…לאחר מכן יבוא "אבל" ולאחריו "נימוק" המציג את הערבי-השוחט כקורבן של המציאות-המנשלת – והרי במאבק מול השטן – כל לוחם למלאך יהיה – במאבק מול האימפריאליזם כל פורע הפך לגיבור ובמאבק נגד הציונות, כל טרוריסט הפך לקורבן . כל שנדרש הוא עיון בטורי הדעות בעיתונות הארצית, המקומות בהם מהנדסי-"המציאות" חושפים טפח מעמדתם:
אורי משגב, קובי ניב וב. מיכאל(צמד מימי 'העולם הזה' של אורי אבנרי), ארי שביט, ספי רכלבסקי, רוגל אלפר, יונתן יבין, רביב דרוקר, סימה קדמון, נחום ברנע, אביעד קליינברג, כל חברי מפלגת מר"ץ ללא יוצא מן הכלל.

דוגמא לתעמולה קומוניסטית מהעיתונים היהודיים-אדומים בארה
דוגמא לתעמולה קומוניסטית מהעיתונים היהודיים-אדומים בארה"ב – היום היהודי לא נושא שק כסף, או לא גדול, היום הוא מתנחל בעל כיפה

מר אלגזי הוא דוגמה בולטת, מר דימטרי שומסקי הוא 'הדור הבא' וסביבם רבים רבים המנמקים את האלימות הערבית, המעניקים לה לגיטימציה ומרככים את תגובתנו הטבעית, הארצית, להגיב ביד קשה נגד הפורעים הטרמינולוגיה ברורה: יש "מעגל אלימות" ויש "סבב אלימות" ו"שני הצדדים צריכים לפעול להרגע" – ניסוחים נייטרליים שמהותם גישה ניהליסטית המחסלת את העובדות – יש מתקפה רבתי על אזרחי ישראל היהודים, את המתקפה מבצע חלק מאזרחי ישראל הערבים-מוסלמים בתמיכה ועידוד של חלקים נוספים, אין כאן 'נרטיב' אלא תיאור נאמר של העובדות – אולם הליכה לטרמינולוגיה על 'מעגל האלימות' מהותה טשטוש אחריות התוקפן, טשטוש כאב הקורבן – רידוד וחיסול המציאות לטובת "המציאות" – כאן אנו חוזרים לשופרות האליטה הישראלית ומהם לפרופסור אלגזי.

היום היהודי לא שוחר-הון המתעמר כאימפריאליסט אירופי בפלאח הערבי – היום הוא כובש אכזרי, תאוות-אדמה ושגעון גאולה הם המנחים את צעדיו – לא מגבעת כי אם כיפה, לא שוט כי אם 'תג מחיר'…מר אלגזי מדברר, בלשון חדשה, עמדה ישנה שעברה אבולוציה בתוככי האליטה הישראלית. אשאלכם חבריי: איך נקרא לדעה רדיקלית-פיקטיבית המוחדרת לגוף לאומי באמצעות דקירה-קומוניסטית, ובתוכו, מטפסת אט-אט, מעלה במעלה עמוד השדרה החברתי אל מקום המחשבה, אל האליטה שם היא מתפתחת ומתעצבת מחדש? ארס!

על הברית הטמאה, הזרזיר והעורב –
העץ חייב להכרת, השבבים יעופו; הציונות חייבת להתחסל, הציונים חייבים להתבטל.

ברשימה המשותפת נוכל למצוא את הברית הטמאה בין האדום והירוק – בין האיסלמיזם של התנועה האיסלמית והקומוניזם הוולגרי. בנאומו של מחנך ההיסטוריונים לעתיד נוכל לראות תמונת עולם מעוותת להפליא – תמונת עולם שניתן למצוא כמותה אך ורק בעלונים ובכרזות הישנות של מפ"ס(מפלגת פועלים סוציאליסטית) ופ.ק.פ(המפלגה הקומוניסטית של פלסטינה) לפני קום המדינה. ההבדל פעוט –אם שם האיסלמיסטים היו יריבים ל'שחרור המעמדי', היום כולם בני-ברית במאבק נגד "האימפריאליזם" הטהור ביותר – הציונות.

ילדים: מצאו את הגורם המשותף המשמר את הברית בין כל חברי הכנסת הללו.
ילדים: מצאו את הגורם המשותף המשמר את הברית בין כל חברי הכנסת הללו.

מהפ.ק.פ ועד לאלגזי, מדובר בנשאי-ארס אידיאולוגי, אנשים המצדיקים בדיעבד ובכך תומכים באלימות הערבית שבעתיד, נשאי-תרעלה שנימקו פוגרום כהתקוממות-עממית ושחיטה כ'צדק' בדיעבד – תנועת מלקחיים במוסר ובפוליטיקה. לצערי, נוכל כיום למצוא רמזים בתוככי מפלגת העבודה(ד"ר יוסי יונה, ח"כ סתיו שפיר, התבטאויותיו של זוהיר בהלול, יחסה של ח"כ מירב מיכאלי לציונות וח"כ כגון עומר בר לב המאשים "הזנחה" בהתפרעות המונים ורציחות יחידים למען אל-אקצא): כל תפיסה לאומית יהודית הנה, בעיני הקדוש-האדום, תפיסה אכזרית וקולוניאליסטית הבנויה על ניצול וגירוש בעלי זכויות מרכושם.

כפי שפרופסור אלגזי מציג, אין גבול לאיבת הפלג הנ"ל, איבה שהולידה מתוכו לא מעט בוגדים בעבר. לשונו של אלגזי משתלחת כסכין והציונות כולה, הופכת לקורבן איבתו – בלשונו ובדבריו הוא מעניק לגיטימציה לרצח יהודים, לא במישרין אולם בעקיפין – שכן, בהתמודדות מול רוע-מוחלט, כל האמצעים כשרים, וגם אלו שאינם כשרים מוכשרים בעקיפים –

העץ חייב להכרת, השבבים יעופו;

הציונות חייבת להתחסל, הציונים חייבים להתבטל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s