כה אמר קופל:זורקים אבנים על הנאורות החשוכה

על האבן

"האם אלוהים יכול לברוא אבן שבודאות לא תהרוג את היהודי עליו נזרקה למטרת רצח?"

פילוסוף דה לה שמאטע

"אבנים שמבנים – תושבי יו"ש חוטפים אבנים כבר עשרים שנים ומתים בשקט"

ראש ממשלת ישראל מאז ימי אוסלו מר תבן (נית) שמאל

"הדברים נוגדים את עקרון העצמאות האישית של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי. הם נוגדים את עקרון חוק יסוד השפיטה לפיו אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין."

השופטת מרים נאור בתגובה לפעולת השר ארדן להעביר לשרת המשפטים מידע על שופטים שמקלים בעונשים למיידי אבנים

קלמן ליבסקינד:יש חשש לדבר כל הזמן שלא תיפול במשהו, שלא תגיד איזה משהו שיפגע בך?

מרואיין שלקח חלק בקורס הערכה לועדה לבחירת שופטים:אין ספק בכלל.

אני חושב שמה שהשופטים בוחנים זה את ההתאמה שלך למערכת המשפטית יש איזה שהיא קונספציה, אם תבוא ותאמר דברים שלא מתאימים כ"כ למערכת. אם תבוא ותאמר קיבלתי הנחיה מהנשיאה ואני חושב שצריך לנהוג אחרת, אם תבוא ותאמר את דעותיך אולי הפוליטיות; אם תבוא ותאמר שלדעתך הדעות האלה אולי משפיעות, לכל אחד ואחד מהשופטים יש דעות פוליטיות שלו ותבוא ותאמר שהדעות האלה לדעתך משפיעות גם על פסקי הדין שלהם כפי שאנחנו רואים כל הזמן בפס"ד של ביהמ"ש העליון יש ספק מאוד מאוד גדול שאתה לכאורה חולק על דרכה של המערכת ויש סבירות גבוהה שגם לא תתאים לה.

ליבסקינד:אז מה, נניח שאתה מתנגד לאקטיביזם השיפוטי, והשופט שמולך תומך בו, איך תנהג בקורס עצמו?מרואיין:תשמע, ממה שאני ראיתי זה היה סוג של הצגה של שבעה ימים…

[…]

כל הקורס הזה הוא בעייתי.

כי  מה?

כי למעשה אנחנו מדברים על זה שיש איזה שהיא חלוקה בועדה לבחירת שופטים שמורכבת מגורמים שונים, אבל למעשה כשאתה שולח אנשים לקורס התאמה לפני שהם בכלל חוזרים לועדה, הנמשמעות הישירה של הדבר הזה שבעצם השופטים, יש להם מאה אחוז בועדה(100%) מכיוון שהם למעשה מסננים מראש את מי שיגיע בפני הועדה.

ליבסקינד:צריך להגיד שלקורס הזה איטן שום עיגון חוקי, הוא לא כתוב בשום חוק.

ראיון של קלמן ליבסקינד עם משתתף-לשעבר בקורס ההכנה לועדה לבחירת שופטים

בועדה לבחירת שופטים אין פרוטוקול.

בועדה לבחירת שופטים  אין שידורים של הנעשה בתוככי הועדה.

בועדה לבחירת שופטים ואין נימוקים לאישור או אי-אישור מועמד זה או אחר.

הועדה פועלת כאי אפוף-ערפל ובתוכו נהמות ולהבות, אש ותמרות עשן. הועדה מהווה טרה-אובסקורה(שטח לא ידוע) לציבוריות הישראלית. בתוכה יש לשופטי ביהמ"ש העליון וטו בדמות שלושת הקולות ההכרחיים והקביעה כי נדרש רוב מוחלט. עד כאן "דמוקרטיה" ומכאן  " "דמוקרטיה" ".

לאחרונה נתגלה כי לפני בואם לועדה, לפני הליך הבירור המעורפל, הליך לא מוסדר, עוברים המועמדים סינון נוסף בדמות קורס הכנה שנברא יש מאין; בלא שום חוק, ללא שום נוהל, ללא שום קובלנה או ביקורת ציבורית על צורתו,  עד לאחרונה, אף ללא אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה. ישנה ועדת הכנה לועדה הציבורית – והנה במחשכים נקבעים הדברים – על ידי אותם המלעיזים כנגד 'קריסת הדמוקרטיה' – מתחת לראדר הציבורי, על ידי אלו התומכים בשקיפות.

ועדת ההכנה, כפי שהמרואיין של העיתונאי קלמן ליבסקינד חושף, מורכבת מבעלי דעת-המערכת, שללא שום אסמכתא בחוק וללא שום זכות בוחנים את המועמדים ובכך, בין אם במזיד ובין אם בשוגג, יוצרים לחץ פסיכולוגי עמוק לעמוד בתוככי מרחב ערכי-אידיאולוגי ופילוסופי מסויים. לא יהיה מופרך לטעון ששופט שלום או עו"ד בכיר, שתומכים בחזון ארץ-ישראל השלמה, בדו"ח אדמונד לוי או בביטול האקטיביזם השיפוטי מבית היוצר של אסכולת אהרון ברק, ימצאו את הועדה כ מְשׂוּכָה שתפיל את רובם במהלך המירוץ הארוך לעמדת שופט המחוזי או העליון. רק חשבו על הרעיון לפיו "המערכת בוחנת התאמת המועמד". והרי יש לנו כאן את כל הסיפור בפשט, בלא ללכת לדרשות מפולפלות: המערכת בוחרת או מקלה על מי שמיושר או מתיישר עם ערכיה, עמדותיה ותפיסותיה המקצועיות. המערכת משמרת גוון ברור תחת כסות של תועלת.

המערכת הנ"ל פועלת במחשכים, ללא חוק או תקנה מלווה, ומהווה שומר-סף על שומר-הסף של אחד התפקידים החשובים ביותר במדינה דמוקרטית ובמיוחד בדמוקרטיה הישראלית. המערכת הנ"ל משמרת גוון אחיד של דעות באמצעות הדרה בסיסית של מועמדים "בעיתיים" בשלב הראשון ווטו כנגד אלו שעברו מבעד למסננת בשלב השני – יש לנו כאן מבנה כיתתי של קבוצה בעלת עולם ערכי-תרבותי אחיד, אִיצְטַגְנִינִים של הצדק…

"השופט האידיאלי" - האיצטגנין
"השופט האידיאלי" – האיצטגנין

ועתה לשופטת נאור, מה טענתה נגד השר ארדן? השר ארדן הנו גורם פוליטי-מיניסטריאלי האמון על בטחון הפנים של הציבור. הוא פנה עם רשימת פסקי דין, המייצגים מגמה ומעידים על טבעו הערכי, המקצועי והאידיאולוגי של שופט זה או אחר. שרת המשפטים – גם היא גורם פוליטי שנבחר על בסיס אלקטורלי – תפקידה לייצג את עמדות הציבור ולנהל את המערכת בו זמנית. היא מקבלת את הרשימה, ביכולתה להתייחס אליה ולכוון את בחירתה בהתאם. להלן דוגמה נהדרת לצורך בגורם פוליטי בועדה לבחירת שופטים. השופטת נאור רואה בכך לחץ אידיאולוגי-פוליטי על שופטים, הרי המקצועיות של אִצְטַגְנִין, ז"א השופט, מנותקת מאידיאולוגיה. אני אשאל את השופטת נאור: מדוע, אם כן, יש נציגים לציבור בועדה? האם על מנת לשמש חותמת גומי? האם תפקידם לקבל את דין המערכת?

ועתה נחשף השקר הגדול, כאותו משפט אלמותי לפיו מה שמדברים עליו רבות, הוא מה שנעדר – השופטת נאור מאויימת במעמדה, וחוששת לגורל הדמוקרטיה – כה תדבר על רוממות הדמוקרטיה, ומהי אותה דמוקרטיה בעיני השופטת נאור, שמאויימת על ידי פעולת ארדן כדי כך ש"הדברים נוגדים את עקרון העצמאות האישית של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי. שנוגדת את עקרון חוק יסוד השפיטה לפיו אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין? 

אולם תמהני, הפוך על הפוך, כיצד נשמר " עקרון העצמאות האישית של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי." אותו עקרון שפעולת ארדן, לדידה של השופטת נאור, נוגד  "את עקרון חוק יסוד השפיטה לפיו אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין."? באמצעות ועדה שמעבר לחוק, לפרוטוקול או לראיה, ללא שקיפות ובשליטה של פקידים בכירים במערכת המשפט לשעבר (שופטים) והיא תבחר ברוח חבריה – כי ידוע שכן אין מרות על מי שבידו סמכות השפיטה – לו ירצה להתקדם…

מה שמותר ליופיטר המשפטי אסור לשור העממי – כך חושבת השופטת נאור ומבטה מביט על בחירצת העם בביטול, כך מתיישרים כל אלו שדימויים מסנוור אותם מלראות כיצד נראית צביעות במלוא הדרה, נאורות חשוכה!

על הבורג המשוחרר

אגיד בלי עקיפין: סטפאן טרופימוביץ' היה משחק תמיד בתוכנו תפקיד מיוחד במקצת, מעין 

ת פ ק י ד  א ז ר ח י, והיה אוהב תפקידו זה עד כדי תאות נפש…חביב היה עליו מאוד, למשל, מצבו, מצב של 'נרדף' ושל 'גולה', כביכול.שתי מילים חביבות אלו יש בהן מין זוהר קלאסי, שצודד את נפשו לעולמים; וזוהר זה, שבמשך שנים רבות כל כך היה מנשא את האיש בהדרגה בעיני עצמו, הביאו לבסוף אל איזה רום נישא ומחמיא ביותר לאהבתו העצמית…אם אפשר לומר כן, כי יפה-נפש מאוד היה האיש."

פ. דוסטויבסקי, שדים, ע' 1

בראיון מהולל לעיתונאית אורלי גולדנקלנג… מהעיתון מקור ראשון, ניתז הבורג בכל דוד-הקיטור המתקרא ישראל ומשמיע רעשים אין-ספור. מר בורג, כיורש נהדר לחזיונות הרפורמה של המאה הי"ט, גם הוא מלין ומצר על ההתכנסות שלנו לטריטוריה. בעיניו מדובר ברגרסיה, או לפחות כך רמז, והרגרסיה מהווה למעשה ויתור על מארג הרעיונות להם הוא קורא קידמה. במהלך הראיון הוא מספיק להתנשא התנשאות יהודית קלאסית בדמות תרגום 'עם סגולה' לנשיאת אחריות ללא חשיבה רציונלית, לעידוד הזהות הקוסמופוליטית. בבוז ליהדות כשיטה(שכן הוא מעבר לה) – בוז עמוק להנחות היסוד המרכיבות את מחשבת הימין בלא שום נימוק מלבד חלומות באספמיה ולקינוח מעט משיחיות מדינית נוסח עריסתו 'שלום עכשיו'.

בורג הוא מושא מחקר מרתק, ספסימנט לעיון מדעי-אנתרופולוגי ומודל לכניעת זהות-מיעוט ללחץ של זהות-רוב. אם אשתמש במונחים פשטניים משהו אנסח אותו כעבד-תרבותי הנוהה אחר אדון-תרבותי חדש וכל זאת בעודו רואה עצמו, כסטפאן טרופימוביץ', כ"נרדף" ו'גולה', שמות תואר המעניקים לו מעמד מוסרי מורם. הגדרותיו הן הד לאידיאולוגיות של המאה הי"ט במלבושן החדש, במלבושן נטול ההגדרה המחייבת. לו היה צורך להגדיר את בורג כל שנדרש היה הוא שלילת כל חיוב בעולם הזה למען הולדת פעולה מחייבת לעולם הבא – אירונית העובדה שזה שמלין נגד משיחיות של אחד(גוש אמונים ויורשיו) מאמץ קו-פעולה משיחי לחלוטין שמהותו בריאת 'ירושלים של מעלה' על פני כדור הארץ בדמות פלסטין דמוקרטית ומדינה דו-לאומית מתפקדת בלב המזה"ת.

אברום בורג - אילוסטרציה
אברום בורג – אילוסטרציה

אפשר לפרק את המחשבה האידיאולוגית שבדבריו לפי נקודות שבראיון: "אירופה היא לא יבשת אלא מערכת ערכים ורעיונות… אני באמת רואה בעצמי אזרח העולם ולא רק ישראלי. כמו שיש אנגלי שהוא גם בריטי וגם אירופי. כמו שיש צרפתי שהוא גם אירופי. אני גם ישראלי וגם מערבי וגם אירופי." להלן רעיון קלאסי השייך אך ורק ליהודי שלפני הציונות, ליהודי שמחוץ לציונות ובסופו של יום, ליהודי שמחוץ ליהדות – יש כאן אבסטרקטיזציה של האידיאל, מיסטיקה בכסות רטורית 'רציונלית'. "אירופה היא רעיון" – ומר בורג טוען שגרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד ואיטליה, על הפילוסופיה שלהן, הן רעיון אחד – והיכן הרעיון בימים אלו? בימי המשבר. מדובר בהיפוך הזהות היהודית וירושת הזהות הפאולינית.

בבסיסה הנצרות טוענת כי הגיעה גואל לעולם, ישו מייצג תבנית מחשבתית אנושית שמזקקת אידיאל צרוף, אינסופי ועל-שיפוטי של טוב. הוא המוחלטות שבצדק, הוא הטוהר שבכל הכוונות, הוא אמת-משמים בגוף אדם, הוא חיבור מהדהד. ומה בין ישוע ובין תפיסת אברום בורג – שניהם מתו וקמו לתחיה, ישו מת בגופו ובורג מת בזהותו – מאחד קם משיח-אנושי, ומהשני קם משיח-מדיני.

על היסוד התיאולוגי

"חוקת 1795(חוקת המהפכה)…שורטטה בעבור האדם. עתה, אין נמצא בעולם דבר כזה כאדם. במהלך חיי ראיתי צרפתים, איטלקים, רוסים וכדומה. בזכות מונטיסקייה אף שמעתי כי אדם יכול להיות פרסי. אבל, בכל הנוגע לאדם, אני מכריז שמעולם לא פגשתי אותו. אם הוא קיים, לי אין שום ידע עליו"

ג'וזף דה מייסטרה 1796

כמו הנוצרי גם בורג מאמין באדם, אם כי בורג ערך כאן ניכוס, הוא ניכס מישו את רוח-האל שדרה בתוכו והפך את 'ישו' לאל בפני עצמו. אל החולין של בורג הנו 'ישו הגנרי' – קרי אותו 'אדם' מופשט' כפי שאמר מפורשת 

"אני יהודי מקרי כפי שהמוסלמי הוא מוסלמי מקרי והנוצרי הוא נוצרי מקרי. אני מאמין באדם" והאדם בעיני בורג הוא כלי להכיל את רוח-הקודש. ומהי רוח הקודש? ההיסק הלוגי-מוסרי של הקידמה, האידאל הפילוסופי שבורג ודומיו הסיקו: " והאומה שלי היא אנשים ששותפים לאותם רעיונות." ומהם אותם רעיונות? לא קשה לראות הד לתפיסתו את הנחות היסוד האירופאיות, את התפיסות הקאנטיאניות על זכויות אדם, קשה לפספס את תמיכתו בסט ערכים טהור המזוקק מתוך המציאות העכורה. אם כי כאן מקור הערכים ש'ישו' הבורגי מכיל, "האדם" הנו אימננטי, פנימי, בטבעו. ולא באל טרנסצדנטי.

מי שרוצה להרחיב את הביקורת שלי על הנושא מוזמן לעשות זאת כאן.

על היסוד הפסיכולוגי א' – מה מסתתר מאחורי המבט?

אנו יכולים לראות אצל בורג הד למנגנון הפסיכולוגי שראינו במחשבתה של פרופסור אווה אילוז. בטור 'אווה אילוזיה' תיארתי מנגנון מחשבתי המגן על פלוני מפני מורכבות, מנגנון שמשמעותו שימור אידיאלים במחיר ניתוק הולך-וגובר מן המציאות. כך אמרתי:

" האדרה והדרה הן שתי פעולות משלימות הבונות דימוי ובוררות מידע בהתאם לתפיסה המוסרית –  האדרה והדרה של פרטים ונתונים במציאות משכיחות מה שפוגע ב'מציאות הרצויה' ומבליטות מה שמשנה את המציאות. האדרה והדרה "צובעות" אובייקט בצבעים הרצויים לנו; באמצעות האדרת מעשה שלילי\הדרת מעשה חיובי של פלוני והדרת מעשה שלילי\האדרת מעשה חיובי של אלמוני נוכל ליצור ביניהם משוואה מוסרית.– כך ניתן ליצור משמעות חדשה למושג קיים."

המנגנון הנ"ל בולט אצל בורג כפי שאמר בעצמו: " ספק שלא נולדות ממנו אמונות מסוימות הוא חלול. אז אני מאמין באדם וגם מסתפק באדם. היו נאצים, נכון. אבל היו חסידי אומות העולם. הייתה השמדה איומה, אבל נולד מזה מערב שמבוסס על זכויות אדם. זה לא חד־ערכי."

מצד אחד אנשי האס.אס - מן הצד השני ספרו של אלכסנדר ברונובסקי 'מעטים מול רבים'. האם ניתן לנהל מדיניות אחראית אם הנחת היסוד הנה שכולם חסידי אומות העולם?

מצד אחד אנשי האס.אס – מן הצד השני ספרו של אלכסנדר ברונובסקי 'מעטים מול רבים' –                                                                האם ניתן לנהל מדיניות אחראית אם הנחת היסוד הנה שכולם חסידי אומות העולם?

 

איננו מבטלים את מקומם של חסידי אומות עולם, אולם על העולם להכיר כי חסידיו, מטבעם של חסידים הם המעט, והמציאות מתנהלת, לרוב, על פי רוב. לפי רשומות 'יד ושם' ישנם 25,658 חסידי אומות עולם. פחות או יותר כמו שכונה בברלין. מאידך, האס.אס, פלגת העילית של המפלגה הנאצית; כת מיסטית שהכשירה חבריה ברוח תורת הגזע והלאומנות הגרמנית מנתה ב-1939 200,000 חברים. בעוד בורג מתמקד ב-26,658 חסידי אומות עולם ומעלה אותם על נס, הוא מתעלם שהטבע אנושי בו הוא מאמין יצר 200,000 בני אדם, אינטיליגנטיים, מוכשרים, מאומנים, משכילים ורצחניים. לנהל מדיניות כשיש בידך אחריות על שישה מיליון יהודים, לפי הנחת יסוד: רבים חסידי אומות העולם על אלו שאינם – זוהי חוסר אחריות מדרגה ראשונה! מחירה מוות של רבים!

כנ"ל ההתמקדות הבוטה באותו ערבי בודד שהציל את משפחת אמו מטבח תרפ"ט, התמקדות שמבטלת את היות הפרעות פעולה המונית של רוב הציבור. אנו רואים הדרה של האלימות כדעת רוב וכיסוד אימננטי באדם, והאדרה של החסד וההצלה מטעם מיעוט בטל(מספרית)תו"כ הדגשתם כ'טבע האדם'.

אין בטבע שלנו יסוד שמאפשר לטעון בבטחון כה רב כי " אחרי שנצליח כאן יבואו ההונגרי והסורי, ויגידו: וואלה, אם הפלסטינים והישראלים הצליחו, גם אנחנו יכולים". כפי שטוען בורג. הוא מתעלם מהצורך להכין מערכות מדיניות, פסיכולוגיות, פילוסופיות ותיאולוגיות להתמודד עם עולם בו ישנה עת בה הטוב כמעט ונעדר והרע מושל, מבחינתו העולם מוכן בהווה לגאולה, אנו רק צריכים להקשיב למר בורג. לכן עמדותיו יזכו לשם הקוד 'נאיביות'. לא רק בשל קיומן כי אם בבטחונו בהצלחתן – זאת בניגוד לרב פרומן ז"ל למשל שבא לתקן את העולם לידי גאולה ושלום מתוך הכרה במציאות.

            על היסוד הפסיכולוגי ב' –הפסיכולוגיזציה של הערבי כגזענות מוסווית

המראיינת, הגברת אורלי גולדקלנג, שאלה את בורג שאלה שהולידה תשובה מופתית:

"הנה מה שעשה הצד השני בינתיים: אוסלו הביא אוטובוסים מתפוצצים בלב תל־אביב. הוויתורים המפליגים של אהוד ברק הולידו את האינתיפאדה הרצחנית השנייה עם עוד יותר אוטובוסים מתפוצצים. עקירת גוש קטיף הולידה טרור שחציו מגיעים עד למרכז הארץ, ובתוך זה חטיפת גלעד שליט. גם מה שאתה קורא "מחאת האבנים" גבתה מחיר דמים. "

והנה תשובותו של מר בורג:

"אני לא שופט אותך בכלל. זה מעצבן אותי, זה מוציא אותי מדעתי. אבל אני מקבל את זה שיש טראומה חזקה שפועמת בך. אנחנו הרי פה בשיחה של אנשים שמכירים ברגשות. ואני שואל, מתי תוותרי על הטראומה?"

המשיכה וענתהה הגברת גולדקלנג: כשהפלסטינים יוותרו על הטראומה. כשהם יכירו בזכותי לחיות פה.  ומר בורג הגיב: "ציבור ניתן ללישה. לשו לו את המוח שבעים שנה. אבל תציעי לו שוויון, ותראי שהכיוון משתנה".

דבריו של בורג מפתיעים בכנותם במידה שהם מייצגים התנשאות. הרי כל שהיהודי צריך לעשות הוא לחייך לערבי ולהציג שוויון, ובתמורה, יוותר הערבי על חלום גאולת ארצו, חלום המהווה מניע בלבדי לזהות השבטית הפלסטינית, יוותר על המרכיב המוסלמי בזהותו המחייב גירוש של כיבוש יהודי מאל-אקצא ואל-קודצ, כל שצריך הוא יחס טוב – והנה הערבי יוותר על כל מגדירי זהותו, על אמונתו הדתית, על הסימולציה של זהותו כלאומית ויושיט ידו במפגן סולידריות. והנה בורג עורך לערבי פסיכולוגיזציה, מתאר את פעולתו אך ורק לפי טראומות משל היה עכבר מעבדה נטול זהות פוזיטיבית ולבסוף יודע מראש תגובתו לפעולתנו – כמה מפתה הרעיון: "נאמין והם יאמינו בחזרה" – זוהי תמונת המראה לאמונת הלחי השנייה הנוצרית, האמונה שאם לא תפגין אלימות כנגד האלים הוא ילמד ממעשיך שהאלימות שלו חסרת תוחלת.

            על האקלקטיקה כאידיאולוגיה

אמר בורג שהוא " עם מרטין לותר קינג, הדלאי לאמה, מרטין בובר, מהטמה גנדי והאפיפיור הנוכחי.". והנה מדבריו מהדהדת רעיון המחאה הלא-אלימה, הפעולה המאמינה בשינוי לטובה באמצעות דוגמה אישית. מה מנותק האדם שמדבר בלב המזה"ת בשפה השייכת למקומות אחרים ולזמנים אחרים. לו היה קורא בורג את תגובת בובר, במכתבו לגאנדי, היה לומד דבר או שניים:

"איננו רוצים בכוח. שלא כמו ישו, בן לעמנו, וכמול, לא הורינו תורה של אי-אלימות, מפני שאנו מאמינים שאם צריך להשתמש לפעמים בכוח…אבל אתה אומר: אי-האלימת שלנו היא אי-אלימות של החלש וחסר הישע. וזה אינו עולה בקנה אחד עם מצב העניינים האמיתי. אין אתה יודע, או שאינך מחשיב את תעצומות הנפש,,,שנדרשנו להן כדי להבליג כאן, אחרי שנים של מעשי אלימות חסרי אבחנה בלתי פוסקים, שבוצעו בנו, בנשינו ובילדינו. ולא להשיב במעשים דומים של אלימות חסרת אבחנה."

יאמר בורג, האם הוא יותר גאנדי או יותר בובר, ואם בובר, מדוע להתעלם מהעובדה שתורתו מהווה למעשה תורת אי-אלימות כשהוא אומר ש : "נגיד ש־51 אחוז אחריות שלהם ו־49 שלי. ה־49 הם מאה אחוז שלי ומתפקידי לטפל בהם." הוא לא שם פעמיו לעבר המציאות כי אם לעבר "המציאות" – דמיון שברא בשכלו על גבה כפי שפרש הקרטוגרף בסיפורו של בורחס, מפה ביחס של 1:1 על גבי הממלכה. מר בורג אוסף ומאדיר את מה שנדרש על מנת להציג את דרכו כהיגיון – ונקודת יתרון לו, עולמו נגאל, בעולמו יש שוויון בין אדם לאדם ביחס, אהבת אמת בין הבריות, הרמוניה מדינית ודתות סובלניות.

מי לא ילך שולל אחרי המכשפים הללו?
שבמטותיהם קסם, בפיהם לחשים…
מי לא ילך ויגאל עולמו כולו בלשונו
רק ברך השלום וגואל עמו!

מתורות פילוסופיות, אידיאולוגיות פוליטיות והמסקנות הפרקטיות-פוליטיות הנובעות מהן, ניתן לברוא היפותזות נהדרות, כפרוטזות שנלביש אט-אט על המציאות, עד אשר לא תוותר מציאות, רק עולם מכיל – ומול המציאות שתחורר את השלמות נציב זעם, כעס, טענה לעליונות – כך יעשו מכשפי המוסר, בשם חזונם כל רסן מותר – והנה יהודי שדעת בורג לא לוכדת, ישלח מטהו, לחש קסם בפיו: "גזען ופשיסט", "שונא אדם ושוויון מחריב" והופ – הכבשים ידמיינו כי אותו אדם שוגה מעצם עמדותיו ולא מטיעוניו…

            ניאו-נצרות – אנטי יהדות

הפילוסוף עמנואל קאנט יודופוביה כמסקנה הפילוסופית

הפילוסוף עמנואל קאנט – יודופוביה כמסקנה פילוסופית

 

במאמרי על אווה אילוז הצגתי את החזון הקאנטיאני, שלדעתי בלט מתוך עמדתה של אילוז ונובע מתוך אלו הרוצים 'נורמליזציה' של מדינת ישראל והיהדות לידי 'דת-עולם' אקלקטית ברוח האופנות המוסריות של אירופה. אזכיר מעט את תורתו של הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, הנ"ל רואה ביהדות כמודל אזרחי-תיאולוגי-פוליטי הדומה במידה מה להגדרה היבשה של הדמוקרטיה. היא בנויה על חוקים פרי גוף משותף ומחוקק(האל). הוא מנגיד את "המוסר החיצוני" של היהדות – המוסר הבנוי על מעשים ותוצאותיהם – ל"דת האמת" התבונית שבנויה על "ידע פנימי" וצווים שמקורם בתוך האדם ופרי שכלו. בדיוק כפי שבורג מודד את היהדות לרעה כדת מבדילה ומנכרת:  "אני חי כעת למעלה מעשור בנשימה עמוקה בתוך חוויות אוניברסליות. ואני מזהה שבכל חברה יש טובים ורעים, וממילא צף אצלי משהו שאמור לזעזע, אבל אותי הוא מאוד מרגיע: אני אדם פוסט־שבטי, פוסט־לאומי. השבט שלי הוא האנשים שאני אוהב. והאומה שלי היא אנשים ששותפים לאותם רעיונות." ומתוך הניכור לזהות השורשית, האתנית, הלאומית, השבטית נובעת המסקנה כנגד הארכיטיפ היהודי שלה:

"בעיניי היהדות היא מקרית. היא אקסידנט. תרבות כמו מלא תרבויות אחרות, מרתקת כמו מלא תרבויות אחרות. אבל הדתיות לא מגדירה אותה. היא חלק ממנה, אבל אפילו לא החלק החשוב שבה. ודאי לא בדורות האחרונים. אני יהודי מקרי כפי שהמוסלמי הוא מוסלמי מקרי והנוצרי הוא נוצרי מקרי. אני מאמין באדם".

והנה החזון של קאנט נרקם בדבריו של בורג, החזון של קאנט בנוגע ליהדות. כמו בורג, כך לפניו שטרנהל ואילוז כל זהות שאיננה 'אנושית' בעלת יסוד אוניברסלי-תבוני כמו זכויות אדם מחזירה אותנו לקאנט; יורשיו של קאנט תבעו אמנציפציה של היהודים מהיהדות בשביל 'הזכות להטמע' בתוככי החברות האזרחיות-לאומיות בהן הם גרו, בורג מדברר את "החברה הפוסט־שבטית ופוסט־לאומית." תביעתו של בורג מהעם היהודי: השלת העור היהודי האתני-דתי-תרבותי-מסורתי, עור שירשנו על בסיס צווים, חוקים ומסורות, לטובת האמורפיות של זכויות האדם, האידאה הגדולה של תקופתנו הנה זהה למהלך הפאולוני, מהלך שמהותו השלת המצוות היהודיות המעשיות מכיוון שהגיע משיח. גם לבורג בא משיח, בתוכו, מתוכו, 'אדם' מופשט, ולו בורג העניק/קיבל זכויות אדם – לבורג משיח בהכרה ב'אמת'…

רוח הקודש לרוח האדם נעשה, המצוות נעשו לזכויות האדם. כמו פאולוס בורג תובע כוונת אמת: "האומה שלי היא אנשים ששותפים לאותם רעיונות" ואותם הרעיונות הנם רעיונות מודרניים בתבנית ניאו-נוצרית.. תביעתו של בורג מאיתנו, על מנת להגאל כמוהו ולזכות להבנה כי כבר בא המשיח, בדמות האדם וזכויותיו דומה לתביעה הנוצרית להכרה בישוע, תביעתו בלשון קאנטיאנית היא 'המתת חסד של המדינה-היהודית לטובת המדינה-הדמוקרטית הקוסמופוליטית', תביעתו, כתביעת אווה אילוז במאמרה, וכתביעת זאב שטרנהל בספרו "בניין אומה או תיקון חברה", תביעה לטנטית, נרמזת, משתמעת, תביעה הנובעת בהכרח…. הד לתביעתו של קאנט:

המתת חסד של היהדות היא הדת המוסרית הטהורה."

"The euthanasia of Judaism is the pure moral religion.”

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s