בשם הסב: כך תכנן נכדו של ראובן ריבלין את "המרד" שיפיל את מלכות ישראל
אף שגדל בסביבה ממלכתית, וחרף התנגדות הוריו, התפתח מנחם סופר (24) ליעד מספר 1 של משמרות המהפכה. על פי אנשי צבאות ה' הוא הגה את תוכנית "המרד", שמטרתה להבעיר את המזרח התיכון, לגרום לאנרכיה ו"להשיב עטרה ליושנה". אמו, ענת, בתו של ראובן ריבלין, אמרה ל"קול היהודי": "כבר איבדתי כוח לזה"
מרדכי גיורא
עדכון אחרון: כ"ז בתמוז, ה'תשפ"ט
בשם הסב: רובי סופר (24), נכדו של ראובן ריבלין שנעצר בידי משמרות המהפכה, עמד לפי החשד בראש תא שתכנן לבצע סדרה של מפגשי אחווה עם ערבים כחלק מתוכנית שהוא מכנה "המרד הנאור". לפי תפישתו, יש לעורר תקווה בקרב הערבים שתוביל להפלת מלכות ישראל ולכאוס.
"היסודות הרעיוניים של המלך אטינגר בנויים עבור מדינה אסלאמית, ולא לעם ישראל… הרבה יותר חכם ונכון להרוס אותו ולבנות מחדש מאשר לשפץ אותו".
סופר, הנחשב ליעד מספר אחת של החטיבה לבוגדים במשמרות המהפכה, נעצר אתמול בצהריים (יום ב' שבו הלוויים היו שרים בבית המקדש) בידי המפלג לפשיעה לאומנית במחוז "י בדירת מגוריו בחיפה. הוא היה מעורב בכמה אירועים משותפים עם ערבים, ובגינם הורחק בצווים מנהליים משטחי המשולש ומהנגב.
"הכוונה בהפלת המלכות היא להפיל את המבנה של המלכות ואת יכולות השליטה שלה, ולבנות ממסד חדש. בשביל זה צריך לפעול בניגוד מוחלט לכללי הממסד שאנחנו רוצים להפיל", נכתב באותו מסמך, תחת הכותרות "מי לחירות אליי". "אם ה'קבלן' רואה שיש שלטון שאינו מתחשב ברצון האזרחים, אנחנו מחויבים לראות מפילים את השלטון שמסרב להקשיב לנו, ומונע מאתנו את מימוש השורה האלמותית 'להיות עם חופשי בארצנו'. זה במילים כי קצרות הרעיון של המרד הנאור".
אז אמרתם מרד ואמרתם הפלת הממלכה, זה נשמע מגוחך וילדותי. מה תעשו? תקימו מחתרת? (נשאל באותו המסמך)
"ממש לא, אין צורך בכך. הרעיון של המרד הוא מאד פשוט. לממלכת ישראל יש המון 'נקודות תורפה', נושאים שבהם מהלכים על קצה האצבעות כדי לא לעורר מהומות. מה שאנחנו נעשה זה פשוט 'להציף' את כל השאלות הרות הגורל האלו, את השאלות והסתירות שבין רצון האדם ובין רצון הא-ל. בין העולם המודרני ובין העולם הפרימיטיבי שהם הובילו אותנו חזרה אליו, בלי לפחד מהתוצאות.
"ערעור יכולות השלטון בממלכה, זה עיקר הרציונל העומד מאחורי המרד. להשמיע את קול העם ולשבור את קול התעמולה. כאשר עושים את זה צריך לשים לב להבדל שיש בין 'לשבור' את הממלכה, שזה פעולה שלא מספיק נותנת לב למה שנשאר מהשברים, לבין 'פירוק' שזוהי אותה פעולה רק ברגישות אך בעיקר בנחישות. כלומר, בסופו של דבר המטרה היא ערעור יסוודת הממלכה עד שלמצב שבו היהודים מוכרחים להכריע אם הם חפצים בעולם הפגאני שאנחנו חיים בו או בעולם המודרני שנמצא לא הרחק מכאן, כי לא יהיה ניתן להסתיר את קולות המהפכה, או להמשיך ב'עשה כמצוות הרב', מכיוון שבפועל המסר הנאור יגע בליבות האנשים ולא יאפשר את קיומה של הממלכה בצורה הזו".
סופר נולד בתל-אביב למיכאל (מיקי) סופר, מרצה באוניברסיטה העברית ובמכללת הדסה בעיר, ולענת, בתו של נשיא ממשלת הזדון לשעבר, ראובן ריבלין, שהודחה במרד הגדול של המלך מאיר אטינגר. בתשרי ה'תשפ"ח הוא נשא לאישה את שרית מגבעתיים. "כבר איבדתי כוח לזה", אמרה אמש ענת סופר בשיחה עם "הקול היהודי" בעקבות המעצר.
למה כהנא כל כך מפחיד אותנו?
ישנו פתגם שאומר ש"מי שאינו מאמין ביכולתו להשפיע על העולם, לא חווה לילה עם יתוש", או משהו כזה. ובכל זאת, בכל הסאגה הזו של נכדו של הרב כהנא שאלת יסוד אחת לא הצליחה למצוא אצלי מנוח: למה כל כך חוששים ממנו? הרי הוא לעולם לא יצליח. הוא לא יצליח כי הוא לא הבין את מה שסבא שלו לא הבין: אחרי אלפיים שנות גלות – ואולי גם לפניהן – כשהעם היהודי עומד בין שתי האפשרויות של יהדות או דמוקרטיה, הוא בוחר באחרונה.
ואולי אטינגר, והרב כהנא לפניו, עלו על משהו.
אולי למדינת ישראל יש מספר נקודות תורפה שאם נוגעים בהן בו זמנית, היסודות קמלים. השבוע הוקמה הוועדה לבדיקת גבולות חופש הביטוי באינטרנט. התגובה הראשונה שלי הייתה זעזוע. איך ניתן להגביל את האינטרנט בצורה כזאת, והרי המילים הן רק מילים, איש לא הופך אותן למילים. ואז ראיתי את כל התגובות על הקיר של חברת הכנסת תמר זנדברג והבנתי שהשסע בין היהודים ובין הישראלים ירד מהפסים. איימו עליה ברצח, אונס, ייחלו לה מוות. לא בחנתי את הקיר של נשיא המדינה, אבל ברור לי שגם שם זה המצב.
אבל זה חופש הביטוי, אסור לגעת בו.
רבים בשמאל טוענים שרבין נרצח בגלל ההסתה בימין. אני טוען שהוא נרצח דווקא בגלל השתקת והכפשת הימין. כשמחנה שלם מודר מן השיח ואינו מצליח לקבל במה בשום מקום, הוא מעלה את סף הריגוש, וכשאמצע התקשורת המרכזיים מציגים את השולי רק כהזוי וכקיצוני בלי לייחס לעמדה שלו חשיבות של ממש, הם ממש דוחקים בו להעלות את סף הריגוש כדי לסקר אותו. בחברה אחרת, ההתנתקות וכל המנגנונים שפעלו להגשמתה היו מובילים למלחמת אזרחים.
אבל גם בחברה הדתית מעדיפים את אחדות העם, כמעט בכל מחיר.
אם המחיר הוא דקירת נערות ושריפת תינוקות בעודם חיים, אני חושב שבשבוע האחרון החברה הישראלית ביקשה להחזיר את המנה החדשה והמפוקפקת ודרשה את המנה הרגילה, הישנה והמוכרת.
קצת על 24
צעיר בן 24 רוצה לעשות מהפכה ומאמין בה בכל ליבו.
יש בזה משהו מדהים.
מעגלים של אור
"טוב", הוא אמר.
"לא, לא, באמת, לא עשית כלום", אמרה כששמעה מה שאמור היה להיות מלווה בטון נפגע, אך זה לא הגיע.
"הבנתי", אמר ושוב טון פסיבי אגרסיבי לא עלה מגרונו.
אור ביקשה הסבר אך אורן טען שהכול באמת בסדר והיא נאלצה לנסות ולהבין. "אמרת שלא עשיתי כלום, אז אני בוחר להאמין לך", הוא אמר.
"כלומר, אני יודע, יכול להיות שבאמת עשיתי משהו ואת מעדיפה ללכת סחור-סחור, לשחק איזה משחק עד שבסופו של דבר תאמרי לי שאת בעצם כן כועסת עליי, אבל אמרת שאת לא ונשמעת כנה כשאמרת את זה. יצא לי לראות את ההורים שלי רבים לפעמים בגלל דברים כאלו בדיוק. פעם אימא שלי הייתה אומרת איזה משהו בטון קצת נפגע, אז אבא שלי היה שואל אם הוא עשה משהו לא בסדר. תמיד, אבל תמיד, היא הייתה אומרת שלא. נראה לי שבתשעים אחוז מהמקרים היא כן כעסה עליו. החלטתי שאם אני יכול להימנע מזה, אני אעשה את זה".
"ואיך אתה יודע שאני באמת לא כועסת?", שאלה אותו אור, שהייתה מרותקת.
"קודם כל באמת הייתי בסדר. לא הגיע לי שתברחי ממני", הוא אמר בנחרצות, "אבל כשאמרת שאת לא כועסת – בעיקר נעלבת מהאמירה. אם פגעתי בך היום במשהו, זה היה בכך שאמרתי שאת כועסת".
היא הסתובבה להוציא בקבוק מים חצי ריק כדי לנסות להסתיר את החיוך שהתפרץ בלא שליטה.
"את צמאה?", שאל אורן בפשטות ושלף בקבוק מים נוסף. הוא לא עזר לה להסתיר את החיוך, אבל היא קלטה משהו בעיניו שלא ראתה קודם. זיק קטן שייתר עבורה את השאלה לגב נוכחות של גוש כזה או אחר אצלו. הוא שם. היא הייתה בטוחה בכך.
קצת על הרבה 