אליש: מונולוגים משמאל למחיצה

בחורה בת כמעט עשרים ושתיים

מגיעה לבית הכנסת בזמן לקריאת התורה

נדיר שזה קורה, אבל

השבוע כן. זו הפרשה של אבא

והוא לקראת סיום כשהיא מגיעה

כך שהיא מספיקה בעיקר את

ההפטרה.    

ספר הושע, פרק ב'

ושוב עם ישראל עשה את הרע בעיני השם

כלומר, עשתה.

עם ישראל הוא אישה שזינתה

האל הוא גבר.

איציק מהקהילה קורא בטעמים

והבחורה מקשיבה.

רִיבוּ בְאִמְּכֶם, רִיבוּ

כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ

וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ, וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ

נאפופיה?

פֶּן-אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה

וְהִצַּגְתִּיהָ, כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ.

וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר, וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה,

וַהֲמִתִּיהָ,

בַּצָּמָא.

וְאֶת-בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם  כִּי-בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה!

וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת-נַבְלֻתָהּ, לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ

וְאִישׁ

לֹא-יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי

וְהִשְׁבַּתִּי כָּל-מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ.

בסוף אלוהים מפייס את האישה הרעה,

מדבר על ליבה הפועם חלושות,

והם מסכימים שהיא לא תזנה יותר

וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא

נְאֻם ה'

תִּקְרְאִי אִישִׁי

וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד בַּעְלִי

פעם זה היה פסוק פמיניסטי.

התעללת בה פרק שלם

על רקע הכבוד שלך

ועכשיו אתה אומר שאתה לא בעליה?

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט

וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה

וְיָדַעַתְּ  אֶת-יְהוָה.

האישה מההפטרה

היא הבחורה בת העשרים ושתיים,

והן יושבות בעזרת נשים

לבד

*

אז מי את, אישה יהודיה?

קודם כל, את תמיד אישה. או שאת אשת חיל צנועה, או שאת, לא נעים לומר, זונה. זה תמיד קשור לגוף שלך, ואם לא לגוף שלך, אז לגבר שאת עומדת לצדו. הסיפורים היוצאים מן הכלל זועקים על הכלל, ובמקום להבין את זה אנחנו קוראים דרכם מציאות הפוכה. לא, המסורת שעליה גדלנו לא הייתה עוברת את מבחן בקדל. את בתולה? את כשרה? את טהורה? הסרת את נאפופייך מבין שדייך? צעקת כשנאנסת? רצית בזה? אולי… פיתית אותו? הסתובבת עם גבר זר? ראו אותך? שתי את המים, נראה אם בטנך צבה. נראה אם את דוברת אמת. ולא, אין טקס מקביל לגבר שאינו נאמן, איזו מין שאלה זאת?

אני מוכנה לקבל את הטענה לפיה מוטב שנשים ואנשים יתפללו בנפרד, כדי למזער את הסחות הדעת וכדי לכוון את הלב לשמיים. אבל עזרת נשים היא לפעמים כמו לראות סרט בהולנדית בלי כתוביות, או סרט בעברית עם כיסוי עיניים, או כמו לנסות להרכיב שידה מאיקאה כשההוראות בסינית. את לא רואה, את לא חלק, את לא נספרת, את לא באמת שם. ילדים בני שלוש-עשרה יעלו ויבואו ויקראו ויגללו ויהפכו להיות אבא שלהם יום אחד, ואת תישארי בצד שבו דבר אינו משתנה ואף אחת לא נקראת אל הדגל. אף אחת לא משמיעה קול. אין אבולוציה, ואם יש, היא הפוכה. כשהיית ילדה היה לך כרטיס כניסה סודי עם אבא לצד של ההתרחשות, אבל ברגע שבגרת והיית לנערה, מקומך עבר ליציע. בדיוק בשלב שבו אותם ילדים הופכים לגברים וזוכים ליטול חלק פעיל, אחרי שנים של הנעמת זמירות בסוף התפילה. שמם ייכנס לרוטציה של הגבאים, אביעד בן יצחק, גלעד בן יעקב, אהרון בן יונתן. מוקד החיים היהודיים הוא הקהילה, ומוקד הקהילה הוא בית הכנסת, ומוקד בית הכנסת הוא לא בצד שלך, ואת אמורה לקבל את זה בלי בעיה.

שנה עוברת, ועוד שנה, ועוד אחת, והנה את משל לעם שפרק את עול אלוהיו. איכשהו זה תמיד קורה – בכל פעם שעם ישראל פושע, בוגד, נענש ומושפל, הוא הופך חיש קל אישה. והגבר הוא משל לאלוהים. תגידו, איך אתם עם זה? בתור גברים, אני מתכוונת. זה בטח נחמד, להיות משל לאלוהים, ואם לא נחמד, אז סביר. רגיל. כשאתם לא משל לאלוהים, אתם לכל הפחות בני אדם שלמים, בעלי דמות מורכבת ועמוקה, שיכולים להתבטא במגוון של אופנים, שלא מוגדרים דרך הגוף או המיניות שלהם, אתם הסטנדרט. אתם האדם. העולם נברא בצלמכם. אני יכולה רק לשער שנחמד להיות הנורמה ולא הסטיה.

נשים פמיניסטיות ומאמינות מדברות על אלוהים בלשון נקבה לעיתים, אבל ההפטרה הזו טרקה לי את הדלת בפרצוף. ספר הספרים, שמתוכו אני אמורה לשאוב את משמעות החיים שלי על הכדור הזה, פורש בפניי תרחיש נבואי שבו גבר מתעלל באישה שהוא נשוי לה. גבר ואישה כמו אל ובני אדם. הבטתי סביבי בבית הכנסת, ואף אחת לא נראתה נרעשת. אף אחת לא קמה ויצאה החוצה. כששאלתי את מכריי ואת בני משפחתי מה הם חושבים על ההפטרה של אתמול, הם אמרו שזה משל כואב לעם ישראל שחוטא, אבל זהו. הם לא ראו את התמונה שאני ראיתי. לא ראו את הלגיטימציה. לא ראו את האלימות. לא ראו את המשל האמיתי יותר. זה לא משל לעם שזנה. זה גבר אל ואישה שתפקידה לציית. לפעמים אני לא מאמינה שנשארו בעולם נשים אורתודוכסיות. אם את מגיעה למסיבה, ומכניסים אותך רק בקושי, וזה היחס שאת מקבלת, וככה הם רואים אותך, וזה מה שהם חושבים, אולי הגיע הזמן לעזוב. ערב חג מתן תורה, ציינתי ניצנים ראשונים של כפירה אמיתית.

בחורה בת עשרים ושתיים בעזרת הנשים של בית הכנסת, לפעמים היא מגיעה ולפעמים לא, היא הייתה רוצה להגיע יותר, אבל יש בזה משהו שורף. באוניברסיטה היא יכולה לנהל דיונים עם אנשים, לפרוש את טיעוניה, להעביר סדנאות של מרכז הסיוע, להילחם בפטריארכיה, להעיר את הרדומים ואת הרדומות, להאיר להם נקודה אחת או שתיים. להגיד שכן, העובדה שהשפה העברית מנוסחת בלשון זכר אך מיועדת לשני המינים, היא בעלת משמעות. להצביע על עוולות, לדרוש שינוי, להיות השינוי, לראות את השינוי. היא יכולה להסביר שההבניה החברתית המיושנת של תפקידי המגדר, שמשרתת צד מסוים, ואפילו אותו היא כבר לא משרתת נאמנה – עדיף לכולנו בלעדיה. להסביר שכולנו יכולים להיות מאושרים יותר, שפמיניזם זה לא רק לנשים. היא יכולה להשתעשע מהקונוטציה האיומה שיש למילה הזו, לאידאולוגיה שלה, לרעיון הרדיקלי שנשים הן בני אדם. אבל בית הכנסת הוא הבטן הרכה. קריאת התורה, וההפטרה, והספר הקטן והעבה שמונח על המדף. דברים שאמורים להיות אמת יציבה, להיות מסגרת. להגיד גם עליהם שהם מיושנים ושגויים זה כבר בעייתי יותר. עבורך, לא עבור מישהו אחר.

אישה,

מאמינה,

אדם משלך,

ברוכה הבאה.

קחי לך זמן לחשוב.

132715168

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “אליש: מונולוגים משמאל למחיצה

  1. kopelistus

    שגיאת ייחוס היא קריאת הפסוקים אך ורק בהקשר של ימינו.

    1.במנותק מהשבט, המשפחה במובן המקראי, מושג הכבוד שהזין את העולם עד המאה ה-19 וגם כיום מחוץ לאירופה.
    ההקשר הכרחי להבנת טעם הפסוקים.

    2.רעיון הזנות או ההזניה קשור אדוקות לתפיסת מוסד המשפחה – גם הגבר פסול מזנות, ידוע לכולנו סיפור תמר שם העמידה את הגבר על חטאיו ומהם צמח זרע הישועה.

    3.שאלה אמיתית אשאל, בלא לענות או לבקר, רק לשאול רציתי –
    האם אישה המקושרת אך ורק בהקשר משפחתי – האם מכאן עדות לבוז או לגבורה?
    האם הקורלציה הלוגית בין אישה ומשפחה הנה קורלציה שגויה?

    4.גם אני אחטא בשיר קצר:

    על אישה מוטל רסן
    תפקידה כאטלס-נישא
    נושאת על גבה
    עולם
    יהודי

    1. 1. ההקשר הכרחי להבנת טעם הפסוקים, אבל בשום מקום אחר ביהדות לא ראיתי שכך מענישים איש או אישה שאינם נאמנים. לא ראיתי שממיתים בצמא ונוקטים באכזריות.

      2. גם הגבר, אבל לא כמו האישה. אין מנוס מהעובדה שלגבר חירויות רבות והאישה היא בעמדת נחיתות בכל הקשור למשפחה.

      3. אישה המקושרת אך ורק בהקשר משפחתי – מקושרת על ידי מי? מוגדרת אך ורק בהקשר משפחתי? על מי אנחנו מדברים? מכל מקום, בלי לרדת לסוף דעתך, אני לא מדברת על בוז או על גבורה. זה נשמע לי לא נכון. מה לגבי הקורלציה הלוגית בין גבר ובין משפחה?

      4. בפעם האחרונה שבדקתי, דרושים שניים.
      שיר יפה, אבל מגרד לי מאוד לקרוא אותו.

      1. kopelistus

        ראשית אתוודה על חטא: ברכי אותי אחותי כי חטאתי, וכי הכללתי נשים שונות: אלישבע, בת ציון, אפרת, עינת וכולי, הכללתי אותן לאחת ולה קראתי 'אישה'.
        חטאתי וכי הכללתי גברים שונים, הכללתיהם לאחד ולו קראתי 'גבר'.
        ומה חטא ? כי אם רידוד האדם למושג לשוני מוגדר אך אחיד – ריבוי פרטים בעלי צבע אחד.
        על כן ראשית תשובה בווידוי – ודומני כי גם בך מידה של חטא דבקה כהכללה – ולכן אראה כי ניקינו שנינו את עצמנו. ו

        לנושא:

        1.אפשר לנקוט הכללה הפוכה – בכל מקום(כמעט) בו יש חטא חמור, מטעמי הפטריארכיה של העת הקדומה, גברים נושאים בנטל החטא, הם הפנים של הברכה כמו גם פני החטא, הנצרות נעצרה בחטא פרי עץ הדעת, אנחנו הרחבנו מעבר לו.

        2.לגבר מחוייבות רבה ומצוות רבות הנדרשות לתיקונו העצמי, מצוות שרבות הפרשנויות, לחיוב, על העדר חיובן מנשים.

        3. ראשית אקסיומה: משפחה היא מסגרת חיובית, היא מצב פוזיטיבי בעל עליונות היררכית על רווקות(כמובן שאנו מדברים על משפחה נורמטיבית ביחס בין בני הזוג ולא זוגות שבורים או זוגות אנוסים בשידוך) – זוהי אקסיומה קוסמולוגית -זהו היקום האנושי לדידי.

        על בסיס האקסיומה אני אטען שאין קורלציה לוגית בין גבר ומשפחה, בדיוק כפי שאין קורלציה לוגית בין גבר והריון. הגבר, לדעתי, ניתן להגדרה 'שלמה'(ז"א בעלת יכולת שרידות כמושג לוגי-אונתולוגי) ללא משפחה, ולדעתי, האישה נוטה למקום הנגדי, לפיו היא לא ניתנת להגדרה מלאה, קרי אי-שלמות(משפחה כאן כוללת כמובן את ממד הצאצאים). אין זה ממד היררכיה לטובת הגבר, שלמות מושגית איננה שלמות אידיאית, המושג 'גבר' שלם לשם הגדרה אך פחות מהמושג 'בעל'(מלשון בעל לאישה)מצב נשוי הינו שלם העליון על מצב לא נשוי, ללא משפחה – אני חושב שזה מעיד כמה ***מועד הגבר למרחק מהשלם***, וכמה מאמץ נדרש בעבור אופיו הלוקה לשם תיקון במסגרת הבסיס המשפחתית. – ייתכן ותראי כאן שובניזם, אני רואה כאן עליונות נשית מובהקת.

        4.האישה היא אטלס – העולם המשפחתי לן על כתפיה – הוא מוגדר ביחס אליה והיא ביחס אליו -זוהי המשמעות של המושג 'קורלציה' בלוגיקה.
        היא המתחזקת הבסיסית של האחדות בין 'הוא והיא', היא הכוח היוצר את 'אנחנו' – ניטשה אמר, בבוז אמנם, אולם לדעתי יש בכך אמת קוסמת :"[…]בזאת יהיה כבודכן, להיותכן אוהבות יותר ממה שאתן נאהבות, ולעולם אל תהיינה שניות."
        גבר ראוי רואה באישה ממדים רבים של האידאל אליו הוא חותר במסגרת מאבקו להתגבר על עצמו – הגבר נמצא בקרב, מלחמה בלתי פוסקת, ולכן הוא זקוק לתיקונים, האישה לא נלחמת בעצמה, היא לא צריכה להתגבר על גבי 'שלם', לשבור ולבנות מחדש, האישה עוסקת בבנייה בלבד. ולכן, לדעתי, אתן האטלס…הרקיע שמעל ראשו של הגבר תלוי בכוחכן.
        ולבסוף – בל נשכח שאין מדובר בכל עולם – אלא ב-עולם היהודי – בעולם שלנו.

        הסליחה אם פגעתי.
        ראיתי רצינות בכתוב ורציתי להעניק רצינות כמענה
        מתוך כבוד.
        יום טוב

  2. ש.ו

    אני רב ופוסק. יש לי כמה דברים על קצה המקלדת שרוצים ממש כעת להיכתב.
    כתבת וניסחת יפה, אפילו יפה מאוד.
    ביטאת כאן הרבה כאב ותסכול. כאב אמיתי ללא ספק.
    ואף שיש באמתחתי מכלול של תשובות ותגובות לשלול ולסתור (בענווה גדולה כמובן), להקשות ולפייס- לא מרגיש לי נכון.
    אני מעדיף לשתוק ולהזדהות כי הכאב הכנה הזה חייב להישמע, חייב ללמד אותי להקשיב ולהזדהות קמעה.
    ואולי אחר כך, אם אעשה מאמץ, אלמד להקשיב טוב יותר.
    אולי לאחר מכן, אדע כיצד להשיב לך ברגישות הראויה.
    אבל כאמור, אני עדיין לא שם.
    מעדיף לשתוק ולכאוב איתך.

  3. בת-ציון בן-דוד-גרסטמן

    כתבתי תגובה שאיכשהו הלכה לי לאיבוד 😦
    אז אגיב רק על 2. של קופל- הדוגמא של יהודה ותמר לא תומכת בטענתך, אולי אפילו להפך: לאחר ששני בניו הראשונים מתים בעודם נשואים לתמר (אחד אחרי השני), יהודה מבטיח לייבם אותה באמצעות בנו השלישי. הוא לא עושה זאת ושלה (הבן השלישי) נישא לאחרת. היא תקועה עכשיו- היא כלתו של יהודה ומחויבת להינשא לבנו, אך הבן שהיה דילג מעליה. הביקורת כלפי יהודה היא שלא קיים את חובת הייבום, לא ששכב עם זונה. יהודה לא מתבייש לשלוח שליח כדי לשלם לתמר ולפדות את ערבונו. אבל, כשנודע שתמר בהיריון, היא נאשמת בזנות ובבגידה- בגידה במשפחת יהודה, שכאמור- לא תכננה לאפשר לה להקים משפחה (היא לא נשואה לאף בן משפחה) אבל גם לא משחררת אותה לעשות זאת עם מישהו אחר.
    ובגלל שלא עונים רק על דוגמא- כמו שאלישבע אמרה, בגידה של גבר היא פחות בעייתית, הן לכתחילה והן בדיעבד: לכתחילה, יש מוסד של אישה שניה ושלישית, ופילגשים, כך שגבר יכול למסד קשרי מין פתוחים ולהכניסם לתוך ה"משפחה". ובדיעבד- על המעמד של אישה סוטה- הטקס, והעונש הנוראי- אינם קיימים עבור גבר שמזנה. (ואיפה הקטע הכי חזק? שאם האישה אכן אישה סוטה, מי שמת ביחד איתה, באופן ניסי, הוא הגבר עמו היא בגדה, ללא תלות בשאלה האם הוא זינה גם כן. כלומר, אם גבר פנוי אשם בפגיעה בתא המשפחתי *של גבר אחר*, הוא כן נענש. אבל אם גבר נשוי פוגע בתא המשפחתי שלו על ידי מין מזדמן עם אישה פנויה- אין אשמים ואין נענשים)

  4. כתבתי תגובה שאיכשהו הלכה לי לאיבוד 😦

    אז אגיב רק על 2. של קופל- הדוגמא של יהודה ותמר לא תומכת בטענתך, אולי אפילו להפך: לאחר ששני בניו הראשונים מתים בעודם נשואים לתמר (אחד אחרי השני), יהודה מבטיח לייבם אותה באמצעות בנו השלישי. הוא לא עושה זאת ושלה (הבן השלישי) נישא לאחרת. היא תקועה עכשיו- היא כלתו של יהודה ומחויבת להינשא לבנו, אך הבן שהיה דילג מעליה. הביקורת כלפי יהודה היא שלא קיים את חובת הייבום, לא ששכב עם זונה. יהודה לא מתבייש לשלוח שליח כדי לשלם לתמר ולפדות את ערבונו. אבל, כשנודע שתמר בהיריון, היא נאשמת בזנות ובבגידה- בגידה במשפחת יהודה, שכאמור- לא תכננה לאפשר לה להקים משפחה (היא לא נשואה לאף בן משפחה) אבל גם לא משחררת אותה לעשות זאת עם מישהו אחר.
    ובגלל שלא עונים רק על דוגמא- כמו שאלישבע אמרה, בגידה של גבר היא פחות בעייתית, הן לכתחילה והן בדיעבד: לכתחילה, יש מוסד של אישה שניה ושלישית, ופילגשים, כך שגבר יכול למסד קשרי מין פתוחים ולהכניסם לתוך ה"משפחה". ובדיעבד- על המעמד של אישה סוטה- הטקס, והעונש הנוראי- אינם קיימים עבור גבר שמזנה. (ואיפה הקטע הכי חזק? שאם האישה אכן אישה סוטה, מי שמת ביחד איתה, באופן ניסי, הוא הגבר עמו היא בגדה, ללא תלות בשאלה האם הוא זינה גם כן. כלומר, אם גבר פנוי אשם בפגיעה בתא המשפחתי *של גבר אחר*, הוא כן נענש. אבל אם גבר נשוי פוגע בתא המשפחתי שלו על ידי מין מזדמן עם אישה פנויה- אין אשמים ואין נענשים)

    1. kopelistus

      בת ציון שלום רב
      אני מקווה ששלומך ושלום משפחת טוב.

      בנוגע לתגובתך:
      ראשית שימי לב שייבום נחשב בעת העתיקה למעשה חשוב המציל אישה, במציאות המקראית, ממצב כמו-מצורע, ממצב בו היא עלולה להיות בנדודים עד מוות ברעב ובחוסר כל. לכן עצם הייבום, כשלעצמו, שונה דאז מאשר כיום.

      ודווקא בהקשר של יהודה, הוא מכה על חטא ונושא אחריות בכך שלא נשא נטל האחריות ולא דאג, כפי שהבהרתי בפיסקה הקודמת, לתמר.
      אכן נקודה בפיך על יחס ההלכה לזנונים בהקשר הגברי מאידך עד כמה שידוע לי יש וויכוח הלכתי על מצב בו אישה רווקה זנתה – אחת הטענות נוגעת בהיותה של תמר בת כהן וכולי וכולי…
      לעניות דעתי קריאה עם ממד היסטוריציסטי הכרחית לשם הבנת הנבואה הנ"ל בהקשר של ימינו.

      יום טוב

  5. שירה

    גם לי צרמה ההפטרה – אני מאוד מאוד מזדהה איתך, אולי יותר מכל מה שכתבת עד עכשיו.

    פעם מישהו הסביר לי, שאין לנו מה לפנות אל הגברים, כי בעלי הכח לעולם לא יוותרו עליו מרצון. למעט יחידי סגולה, טרם פגשתי מסה מספיקה של גברים שיעזרו לנו לחולל שינוי, קל וחומר גברים דתיים. לצערי הרב, אני לא מאמינה שנראה שינוי בקרוב /:

    בכל מקרה – מחזקת את העמדה שלך, האבחנה שלך מדוייקת כתמיד.

  6. תמי

    מרוב הרגל ומסורת הפכנו לבנות "שאינן יודעות לשאול", שלא תמיד מודעות לחסר או חפצות בשינוי. הכתיבה שלך עוררה לחשיבה ולשאלה על סדרי חברה – תודה על השיתוף.

  7. יעל

    האלימות של המילים אכן מזעזעת, והניכור של המחיצה כואב ומכעיס גם אותי. מנסה לחשוב אם יש מקום להפריד בין הנבואה על פורענות שה' נתן (כי בעולם היו באמת פורענויות אלימות ומזעזעות) לבין המילים והדימוי שהנביא/משורר בחר – שהם מכוונות אל אישה. אולי יש מקום להטיל את האחריות בבחירת הדימוי עליו, ועל דורו, ועל מי שהכניס לקאנון – שלא היו רגישים אלינו, הנשים. אכן, זה חוט פטריארכלי שעובר במסורת ומתבטא גם היום, אבל מקווה שזה לא כוונת המשורר העליון, ומקווה שאנחנו מתנערות (אט אט, אך לא מספיק) מהחוט, שהוא חוט ברזל כובל.

  8. יעל

    כתיבה חזקה ומעולה. גם אני ישבתי עם ההפטרה בכאב בטן חזק. לפני שנים רבות שמעתי באלול שיעור מפי הרב יובל שרלו על הפרק הזה. אלול, המשל והנמשל היו מוקד השיחה. עם זאת, למיטב זכרוני, בניתוח הסיפור עצמו הוא לא דילג על האישה, הייתה התייחסות לתהליך הרגשי ששני הצדדים עברו – הבגידה שלה מתרחשת כשהיא מאסה בקשר מבחינה רגשית, לא רק מבחינה גופנית, טעתה בכתובת של תשומת הלב ולא ידעה שתשומת הלב מגיעה מהאיש שלה, (מי זה כותב לך מילים, ילדונת, גלי מי שולח? זר פרחים סגול כשהאביב פורח…) אבל גם הוא לא תקשר אתה ולא הבהיר שהמתנות ממנו ושבעצם הוא אוהב אותה. הסתפק במחוות הפיזיות וזה לא יכול לתחזק קשר. המדבר הוא המקום בו האירוסין מתחדשים כי הוא מקום קשה שבו שניהם צריכים להשתקם ולשקם את יחסיהם, ואחרי סיפור כזה, "בעל", הוא כבר לא יהיה. עכשיו יגיעו מחדש ליחסים ממקום שוויוני יותר. היא במדבר, אבל גם הוא. בכל אופן, זה מענה חלקי מאד כי לא מתייחס לאלימות בפרשה כפי שתארת בצורה מדוייקת ומזעזעת. קשה.

  9. פוסט נהדר.
    אם כבר קונטקסט – הושע מנבא על ממלכת ישראל, היינו הממלכה הצפונית, ומנבא לה פורענות. את חורבן ממלכת יהודה, היינו הממלכה הדרומית, הושע לא מכיר.
    עולם הדימויים של הושע הוא מיזוגני לחלוטין, זה ברור וזה מומחש היטב בפוסט. הושע לא יוצא דופן במיזוגניות האלימה שלו, בתאוותו להשפיל את האישה, (ותמיד אחרי ההשפלה מגיע השלב שבו הוא "מדבר על ליבה" (פרק ב פסוק טז), בדפוס פעולה שמזכיר גבר שמכה ואחר-כך מתנצל וחוזר חלילה), יחזקאל הוא אולי גדול המיזוגנים במקרא, ראי למשל פרק כ"ג הידוע לשמצה. העולם המקראי הוא עולם פטריארכלי קשוח, לאישה אין בו קיום עצמאי והיא תמיד תלויה, פונקציונלית, לגבר כלשהו – בית אביה או בעלה או אפילו אחיה (ר' למשל דינה שאביה פסיבי משהו). היוצאים מן הכלל המעטים, למשל בשיר השירים שמעמיד יחסים שיוויוניים כמעט בין הגבר לאישה (אני לדודי ודודי לי) מעידים על הכלל. ובכלל, קריאה צמודה יותר בשיר השירים תעלה שגם הוא נטוע היטב במערכת מושגים פטריארכלית לגמרי.
    מבחינה זאת, אין תמה שהממסד הדתי המושתת על ספר הספרים, ולבו של הממסד הזה, היינו בית הכנסת, משמרים ומנציחים את מאזן הכוחות בין הגבר לאישה, כלומר את נחיתותה הנצחית, את השפלתה ואת הדרתה הפיזית ממוקדי הכוח של הקהילה.
    תמיד תהיתי על הפמיניזם הדתי, מעולם לא הבנתי אותו באמת, הוא תמיד נראה לי מאולץ, אפולוגטי, מגונן על הבעל המכה והמשפיל, חי בהכחשה. כפירה תמיד נראתה לי המוצא היחיד של האישה העצמאית, הפמיניסטית, וכן, גם של הגבר שעמד על דעתו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s