אליש: הנדסת תודעה 2015

מחר הבחירות לכנסת העשרים ואנחנו לא יודעים כלום. למעשה, אנחנו לעולם לא נדע את האמת. יש הרי אמת מסוימת, חייבת להיות. יש מציאות חומרית שמתרחשת יום יום במסדרונות הכנסת ובין קירות הלשכות. יש את הדברים שבאמת קרו בשנתיים האחרונות, בשש השנים האחרונות, בשבעים השנים. זה המסומן. אחר-כך, במרחק גדול או קטן מאותה מציאות, יש את מה שאנחנו יודעים. זה המסמן. זו תמונה גדולה גדולה שמציירים נבחרי ציבור, יועצי תקשורת, בעלי הון, עיתונאים בכירים, מחלקי עיתונים, אנשי אקדמיה, שכנים מקושרים, חברי ילדות. התמונה היא גדולה ומשתרעת על פני מדינה שלמה, אפילו חורגת מגבולותיה, ומשכן הכנסת הוא קטן. במשך שלושה חודשים, המבנה המרשים בקריית הממשלה התנפח לממדים של אומה, ומחר בלילה הוא חוזר לגדלו המקורי.   

לתמונה הגדולה שותפים רבים, כאמור, אבל מי שמנצח על תזמורת המכחולים היא מערכת התקשורת. המסורתית והחדשה, הממוסדת והמרושתת. בתחילת לימודי התקשורת שלי בבר-אילן, אמר לנו ד"ר אילן תמיר: מערכת התקשורת היא הדרך היחידה של האזרח לדעת דברים על העולם, להכיר את המתרחש בעולם, להבין את ההתרחשויות הללו. מערכת התקשורת היא העיניים שלו – בלעדיה הוא מוגבל לדל"ת אמותיו. מצד שני, זו מערכת בשר ודם. היא מונעת על-ידי כסף, על-ידי אינטרסים, בין אם במודע ובין אם לא. היא מוטה מטבעה. אלו עיניים מעשה ידי אדם, מאות בני אדם בתפקידים שונים שבוחרים כל יום במילים מסוימות, בתמונות מסוימות, בצבעים. הכול ממוסגר, הכול נושא משמעות, הכול חלק מהקשר רחב. שום דבר לא עומד בפני עצמו.

בשבוע שעבר דווח בתכנית "יהיה בסדר" על התפשטות דיזנטריה בגן ילדים בחולון. כאשר נתבקשה נציגת משרד הבריאות להגיב למחדל, היא אמרה – אין דיזנטריה בגן, מפני שרק משרד הבריאות יכול להכריז על דיזנטריה. מפני שלא הוכרזה, אי אפשר לדבר על התפשטותה. כלומר, השאלה היא כבר לא אם יש או אין, השאלה היא אם הוגדר והוכרז. שיח ההגדרות האווילי והכוחני הזה הוא לחם חוקה של מערכת התקשורת. מה שהגדרנו הוא מה שהיה, הוא מה שידעו. הידע של האנשים הוא הכוח היחיד שיש להם, הוא הכוח הלאומי. עצרת יכולה להיות עצרת, או עצרת ימין, או עצרת מרכזית, או בכלל הפגנה. היא יכולה להיות מיוצגת על ידי תמונה של שני נערם בכיפות, או על ידי תמונה של אנשי רוח נואמים, או על ידי תמונה ממעוף הציפור. אנשיה יכולים להימנות באלפים, ברבבות, בהמונים, או לא להימנות בכלל, וזו אותה עצרת. אותם האנשים, באותו המקום.

יש לנו עיניים מלאכותיות. לימודי תקשורת הם לימודי הנדסת התודעה.

בכיכר אתמול, הגענו לשמוע את האנשים עצמם. עמדנו על המדרכות התל-אביביות שקצת הופתעו לקבל אותנו, והקשבנו. רוב הנוכחים הגיעו כדי להפגין את תמיכתם, להפגין את עוצמת מחנה הימין. אני הגעתי כדי להתקרב עוד קצת אל מוקד המציאות, כדי לחדור את מסך הערפל. אבל גם הנאומים ששמענו בכיכר הם כלים אסטרטגיים שנועדו להשפיע על המציאות ולשנות אותה, לא לשקף את המציאות או לדבר עליה. נבחרי הציבור שלנו, לא כל שכן כותבי הנאומים שלהם, נמצאים במרוץ. הם נמצאים בתחרות והם צריכים לנצח, וכל מה שהם אומרים ועושים משרת את המטרה הזו.

כשעורכים קידוש אצלנו בבית הכנסת, כל הילדים עומדים סביב השולחנות העמוסים כל טוב כאשר ידיהם מרחפות מעל הקערה שהם חומדים, עד שיסיים הרב לברך והם יוכלו להסתער ולתפוס כפי יכולתם. ראשי המפלגות וכותבי הנאומים הם הילדים החדשים, ואנחנו הסוכריות. הידיים המרחפות הן המילים. הם יגידו את מה שצריך להגיד כדי שנבוא לתת להם את הקול שלנו. הם בנו אסטרטגיות שלמות סביב פסיכולוגיה וסוציולוגיה ופסיכולוגיה חברתית כדי ללחוץ בדיוק במקומות הנכונים. עד כמה המילים שלהם קרובות או רחוקות מהמציאות? ימים יגידו, אבל הן לא הדבר האמיתי. אנחנו לעולם לא נדע את האמת.

ציטטתי כאן בעבר את מה שאמר לנו עמית סגל בהרצאה השנה. לשים פתק בקלפי פעם בארבע שנים ולצפות שהכול יהיה כאן טוב יותר, זה לא מציאותי. זה יותר מידי בשביל פתק אחד קטן, הוא אמר. הדבר היחיד שאנחנו עושים הוא לדחוף את המועמד שלנו מילימטר אחד קרוב יותר אל מוקד הכוח, מתוך תקווה שהוא ייקח איתו את האידאולוגיה שלו, ומתוך תקווה שהיא באמת תואמת את שלנו. כשאנחנו כל-כך רחוקים מהכרת האמת אודות האידאולוגיות ויחסי הכוח והבריתות  שנרקמו, הקול שלנו הולך ומתכווץ. אבל כל הקולות הזעירים האלו עדיין יכריעו את הבחירות שתיערכנה מחר.

*

לפני שנתיים הגעתי לקלפי בפעם ראשונה, מסוממת כולי ממשככי כאבים. עברתי ניתוח ביום שלפני הבחירות, ועדיין לא הצלחתי להכריע בין בחירה אסטרטגית לבחירה אידאולוגית. מה שהכריע בסופו של דבר היה נער צעיר שחילק פלאיירים וקרא בקול גדול "טי"ת בי"ת! טי"ת בי"ת! שמים טי"ת בי"ת בקלפי!". הוא ביקש יפה, חשבתי לעצמי דרך הערפל שאפף את ראשי. הוא כנראה צודק. נכנסתי ושמתי.
גם השנה ההחלטה תתקבל בסמוך מאוד לקלפי, ככל הנראה. אחרי מערכת הבחירות המטלטלת הזאת, כל שנותר לי לאחל לנו הוא הרבה הצלחה. כך או כך, אנחנו נזדקק לה.

image

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s