קצת על הרבה – מוצ"ש תְּצַוֶּה | זכור

"לא!", היא צעקה. "אין שום סיכוי שאני עושה את זה! אני לא מפקירה את הבן שלי, הוא כל מה שנשאר!". עיניה ברקו מזעם, שיניה רשפו אש. "את לא רואה? הוא מעכב את כולנו, ואנחנו חייבים לזוז מהר", הוא אמר. "אתה אבא שלו, איך אתה יכול לעשות את זה?", היא שאלה. "אני ממשפחה שחורה, זה קורה אצלנו כל הזמן", הוא אמר בהלצה, אך שב והרצין כשראה שהיא לא משתעשעת מההומור שלו, גם לא הפעם. "תראי, אני אומר את זה דווקא מתוך רצון שהוא יצליח להמשיך ולחיות", השיב לבסוף. "זה הדרך היחידה שבה אולי יהיה לו סיכוי לחיות בלי שזה יפגע בכולנו". "סיכוי לחיות?", כעת היא ממש נבחה עליו. "סיכוי לחיות? אחרי כל מה שהם עשו לנו? אחרי מה שהם עשו לך?" היא הישירה מבט אליו, והוא נרתע. התכופף והתכנס בתוך עצמו.

וגם:ניתוח סקר מיוחד על המפלגה השנייה שהיינו מצביעים לה אם לא המפלגה שאנחנו כבר מצביעים לה; למה ב-18 במרץ אוכל את הכובע ומה עובד ב'שושבין להשכרה' וכמובן מעגלים של אור מתחיל מחדש.

 קצת על הכלב | קצת על הכובע | קצת על הקונגרס | קצת על הלקוח | קצת על הדרבי | קצת על שושבין להשכרה | קצת על אור

קצת על הכלב

ראשון

וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן

"לא!", היא צעקה. "אין שום סיכוי שאני עושה את זה! אני לא מפקירה את הבן שלי, הוא כל מה שנשאר!". עיניה ברקו מזעם, שיניה רשפו אש. "את לא רואה? הוא מעכב את כולנו, ואנחנו חייבים לזוז מהר", הוא אמר. "אתה אבא שלו, איך אתה יכול לעשות את זה?", היא שאלה. "אני ממשפחה שחורה, זה קורה אצלנו כל הזמן", הוא אמר בהלצה, אך שב והרצין כשראה שהיא לא משתעשעת מההומור שלו, גם לא הפעם. "תראי, אני אומר את זה דווקא מתוך רצון שהוא יצליח להמשיך ולחיות", השיב לבסוף. "זה הדרך היחידה שבה אולי יהיה לו סיכוי לחיות בלי שזה יפגע בכולנו". "סיכוי לחיות?", כעת היא ממש נבחה עליו. "סיכוי לחיות? אחרי כל מה שהם עשו לנו? אחרי מה שהם עשו לך?" היא הישירה מבט אליו, והוא נרתע. התכופף והתכנס בתוך עצמו.

הוא לא שכח, כמובן, מה הם עשו לו. ההתעללות, הבעיטות, היריקות. עדיין כאב לו כשהוא חשב על זה. מתוך גרונו עלתה נהמה של כעס. איך הוא יכול היה לשכוח, איך הוא מותיר את בנו להתמודד עם אותם אלו שפגעו בו כל כך? "אחרת כולנו נמות", אמר בלחש. "ואז לא יעזור שהוא נשאר איתך. עצם החיים, חשובים מאיכותם", אמר, כחוזר על מילותיו של מנהיג דגול ששמע עליו פעם.

היא החלה לבכות. הוא תמיד מתפרק כשהיא מתחילה לבכות. הוא נשק לה ברוך ואמר לה את מה שהוא תמיד אומר. "הוא רק בן חודשיים! אתה השתגעת לגמרי", אמרה ונסה מפניו. היא תפסה את בנה הקטן, שבכה בינתיים. "אמא, למה את ואבא רבים?", הוא שאל במבטו התוהה. "שוב השלג?". "אני ואבא בסה"כ רוצים לעשות מה שטוב לך, ואנחנו לא בטוחים מה הדרך הנכונה לעשות את זה". לפתע מבטו עלה אליה, עיניו נראו לו גדולות יותר, וכפותיו נראו חזקות משחשבה קודם.

בהמשך, כשכולם התאספו חזרה, הם נגשו מיד זה אל זו. "סליחה", אמרו כמעט במקהלה. "אני..". "קודם את", קודם אתה". "בסדר", היא אמרה. "אתה יכול לשלוח אותו". "מה? לא! אני לא יכול לשלוח אותו. את צודקת". "לא, אני לא. השלג הזה יהיה רציני יותר משהיה בפעם הקודמת. אנחנו חייבים לזוז ולזוז מהר. אחרת, כמו שאמרת, אף אחד מאיתנו לא יחזיק מעמד. ובכלל, גם אם כן. האם אלו החיים  שאני רוצה לתת לבן שלי? חיים של מנוסה, של המתנה לנדבות, של עוני, של רעב? לא. אם התכנית שלך תצליח, הוא יזכה לא רק לחיים, אלא גם לחיים טובים. אם התכנית שלך תיכשל, הוא יתחיל מחדש, בדיוק כמו שאני ואתה התחלנו והוא יסתדר".

שני הבנים האהובים עליה התקרבו זה אל זה ודיברו חרישית. האב כמובן יותר מהבן. הוא לבש את הפרצוף המסביר, הרציני שלו. זה היה הפרצוף שהיה לו ביום בו התאהבה בו. הוא סיפר לה איך התחיל מחדש אחרי שעבר את מה שעבר. היה שם כאב, אך יותר מכך הייתה התמודדות וגאווה. היא ראתה על פניו דמעה קטנה זולגת. "אל תשכח, בן. תסמוך על האינטינקטים שלך. אני סומך עליך", הוא אמר. "אבל אבא, אני לא רוצה ללכת!", הוא אמר. "אני רוצה ללכת אתכם!", הוא בכה ובכה. "בן", אמרה לו אימו, "אין ברירה אחרת. זו הדרך היחידה בה נוכל לתת לך את החיים שלנו לא היו". "אני לא הולך לשום מקום!", אמר בכעסו התינוקי, ונאחז בהוריו חזק חזק.

בבוקר שאחרי, מצא את עצמו הגור הקטן בין בניינים. היה קר, ורטוב, וזר. איפה אני, הוא תהה. הוא היה רעב, וצמא, ועייף. איפה אמא, איפה אבא, איפה אמא, איפה אבא, איפה אני. על אף שאלה לא הייתה לו תשובה. אבא? הוא קרא בקולי קולות. אמא? הוא קרא בקולי קולות. אין קל ואין עונה. לאן הם הלכו? הוא הביט קדימה ואחרוה וניסה להיזכר איך מגיעים מכאן הביתה. הוא אבוד לחלוטין. הוא ניסה להתקדם בכיוון אחד, אבל לא זיהה כלום. ואז בעוד כיוון, וגם שם לא הכיר שום דבר. היו כמה שניסה לתפוס אותו, לאחוז בו, אך הוא הצליחל לברוח מהם. מים המשיכו ליפול עליו. "אני שונא את הטיפות האלו", חשב לעצמו. הוא חיפש מחסה מהטיפות, אך מקור לאוכל לא היה לו, והרעב החל להציק.

השמיים נראו קודרים יותר ויותר. הקור רק התגבר, והדאגה שלו להוריו הוציאה אותו מדעתו. מה האינסטינקטים שלי אומרים, שאל אותם. מה עליו לעשות עכשיו? הוא לא יכול לברוח לנצח, הוא לא יעמוד בזה. הוא לא גיבור כמו אבא, הוא לא אמיץ כמו אמא.

wpid-wp-1425029999916.jpeg
אהובי הקטן בביתו החדש.

תיתפס, הם אמרו לו.

***

ואז פגשתי אותו, תקוע בין מזגן ובין קיר הבניין והרמתי אותו מהצוואר, כפי שאמו הייתה מרימה אותו. בלילה הראשון כמעט נשברתי. ישנתי עם עין אחת פקוחה ולא ידעתי מה לעשות, עד שהנחתי אותו עליי ונתתי לו לישון ככה. בלילות הבאים הדברים היו פשוטים יותר. הטיולים בשלג היו מאתגרים לא מעט, ולא פעם ולא פעמיים הוא ניסה לשוב ללהקתו, אל כור מחצבתו.

בשלושת הימים האלו גיליתי כלבלב קטן שלא מפחד מקרב, על אף שהסיכויים שלו לגבור בו הם לא גבוהים. גיליתי כלב שאוהב מכל הלב. אני לא יודע מה עברת עד שהגעת אליי, אבל אני בטוח ששלחתי אותך לבית שיהיה טוב לך ואתה לו. בינתיים, שמעתי שהצלחת למצוא פרצה בגדר, שאתה רודף תרנגולות ומשחק עם הצב מחבואים. נראה לי שמצאתי לך מקום טוב.


 

קצת על הכובע

שני

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה תָּמִיד:

יש מצב שאני אוכל את הכובע ב-18 למרץ, אבל בכל זאת. אני אקח את הסיכון ואהמר על כמה משתנים שלא נלקחים בחשבון בסקרי דעת הקהל. בפוסט שאחרי הבחירות, אשווה בין הכתוב כאן ובין התוצאות.

יש עתיד תצבור יותר מ-12 מנדטים ותפגע בניסיון 'המחנה הציוני' להיות המפלגה הגדולה בכנסת. אני סבור כך כי זו המפלגה עם הקמפיין הכי ארוך(לא היה לה פריימריז), עם השקעות תקציביות נכונות ועם מסר מצוין: ניסינו ועשינו לא מעט, אבל טעינו ואנחנו יודעים איך לתקן. זה נתפס מצוין בקהל הצעיר ובניגוד לנטייה הכללית לזלזל ביאיר לפיד ולקרוא למפלגה שלו מפלגת בלון – הוא באמת כאן כדי להישאר.

הליכוד יצליח להשיב בוחרים הביתה. לא בזכות קמפיין טוב, כי חוץ מסרטונים הם לא עושים מספיק. לא בזכות הח"כים, כי מרביתם אפורים ומשעממים. לא בזכות המצע, כי עדיין לא פרסמו אותו(יש דיבור על פרסום מצע כלכלי, אבל לך תדע), ולא בזכות נתניהו שנתפס כמאוס אפילו בקרב פעילי ליכוד. אלא בגלל החשש מממשלת הרצוג שעלולה להשיב אותנו לימי הביניים.

האיחוד הערבי יצליח מעל למצופה. מרצ לא תיכנס לכנסת הבאה, גם בגללם וגם בגלל המחנ"צ שישתו להם את המנדטים. לעומת זאת(ואולי זו משאלת לב), יחד תצליח להיכנס. הבית היהודי יישארו עם 12 מנדטים גם בממשלה הבאה ולדעתי כחלון סובל מהערכת יתר. שיהיה לנו בהצלחה.


 

קצת על הקונגרס

שלישי

וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהֹוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת:

בין בקבוק לשיחה מוקלטת שוכחים רבים את מהות תפקידו של ראש ממשלת מדינת ישראל, מדינתה היהודים: ראש ממשלת מדינת היהודים הוא נציג מדינת ישראל, נציג העם היהודי, נציג הציונות הנבחר. ראש ממשלת מדינת היהודים מחויב לעשות כל מה שביכולתו על מנת למנוע מאנשי הדת המשיחיים השולטים באיראן יכולת גרעינית. זהו צו מוסרי עליון שאין מלבדו ואין מעבר לו בהקשר הנ"ל, כל הטוען אחרת דורש מראש ממשלת מדינת היהודים, נציג הציונות, בנימין נתניהו לבגוד בשליחות שלשמה נבחר.

ב-3 במרץ ידבר ראש הממשלה נתניהו בפני הקונגרס האמריקאי וישטח את מיטב טיעוניו. זאת על מנת לשכנע את הציבור האמריקאי ואת הקהילה הבינלאומית שלא לאשר את ההסכם המתגבש של ששת המעצמות עם איראן. לו ייחתם הסכם היותיר בידי הכוהנים המשיחיים מאיראן  יכולת גרעינית יתרונה האסטרטגי של ישראל במרחב המסוכן שלנו, המזה"ת, יימחק. יכולת גרעינית בידי כוהני הדת השיעים  באיראן תיצור מרוץ חימוש גרעיני באזור הנפיץ ממילא, וגרוע מכך, תבטל את החשש של מדינות ערב מיכולתה הגרעינית (ע"פ פרסומים זרים) של ישראל.

מקנה מידה של מדינות, נעבור לקנה מידה קטן, ממדינה למפגע בודד, מנשק גרעיני לסכין בידו של רוצח יחיד, מראש ממשלה לראש עיר; ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, יחד עם מאבטחו, עצר מחבל רגע לפני שרצח יהודי בשל יהדותו. אין זה הניסיון הראשון לפגוע ביהודים בחודשים האחרונים, פיגוע הדקירה בקו 40 בת"א, בקבוק התבערה שפגע בילדה איילה שפירא והטבח בבית הכנסת בהר נוף קדמו לניסיון פרטיזני האקטואלי לשחיטת יהודי.

המתקפות האנטישמיות הללו לא עוצרות לא בקו הירוק וגם לא בגבולות ארץ-ישראל. הרצח שהתרחש ב'היפר כשר' הציף את בעיית האנטישמיות מעל השטח גם על אדמת אירופה, כשאליו הצטרפו צלבי קרס שרוססו בבריטניה וכמובן שגם הפיגוע בשבוע שעבר בקופנהגן בו נרצח יהודי, שוב, בשל יהדותו. יש המנסים להציג את האלימות הזו כחלק מהמלחמה נגד הציונות, נגד הכיבוש, או נגד מדיניותה של מדינת ישראל שכן אלו "הן פשע נגד האנושות" אך האמת היא שמדובר בניסיון לפגוע בעם היהודי.

העולם המערבי צריך להתעורר, זה ברור. אך גם בעולם היהודי יש לא מעט שנרדמו בשמירה. דווקא בעת הנ"ל מובילה השדולה היהודית-אמריקאית, ג'יי סטריט, קריאה ליהודי ארה"ב להצהיר כי "ביבי לא מדבר בשמי".  אם לא בשמכם, יהודים יקרים, אזי בשם מי מדבר ראש ממשלתה הנבחרת של מדינת היהודים? קמפיין ה'רק-לא-ביבי' חוצה גלים ויבשות, יו"ר האופוזיציה, ח"כ בוז'י הרצוג, מסרב לנהוג בממלכתיות ולדבר בפני בית הנבחרים האמריקאי;  ראשי ארגון ג'יי סטריט מעדיפים לתת משנה תוקף לפוליטיקה על חשבון הדברים החשובים באמת: המאבק בקמפיין האנטישמי המתרחש ללא הפסקה אלפי שנים – רצח יהודים בגלל זהותם. האם בשדולת השמאל היהודי מעדיפים לראות את היהודי, שוב, חסר אונים, מונחה על ידי הפריץ שיקבע את גורלו?

מתוך קמפיין ג'יי סטריט נגד נתניהו.
מתוך קמפיין ג'יי סטריט נגד נתניהו.

צריך להודות באמת. בעולם מתוקן, הטור הזה אמור להיות מיותר. נאומו של נתניהו, בעת הזו, לא אמור להיות נושא לוויכוח, אפילו לא במערכת בחירות רדודה כשלנו. כמעשה בנט, מוטב היה לו הרצוג היה מצטרף לנתניהו ואף נואם בעצמו מול הקונגרס, במאמץ משותף למנוע מהמעצמות להפקיר את ישראל ואת העולם החופשי לגרעין האיראני. מוטב היה שלא היה צריך לכתוב את השורות האלו, אך צריך כי נדמה שהיצר הבסיסי ביותר נעדר מהשמאל הישראלי בעת מאבק על כסאות השררה, יצר השרידות, הרצון לחיות.

 


 

קצת על הלקוח

רביעי

וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל וְאֶת הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם:

ובכל זאת, קצת נתונים להתבסס עליהם.

ב"הארץ" פורסם כי לכל מפלגה יש מפלגת בת, בה המצביעים שוקלים לתמוך. ברור שההערכות האלו לא מבוססות מספיק, כיוון שאי אפשר לדעת כמה באמת יתמכו במפלגה שלהם וכמה לא, וגם חשוב לציין כי צריך לחשב את כמות המצביעים שכבר קיימת במאגר המנדטים של כל מפלגה בפני עצמה.

כדי לערוך את הסקר המשני אצטרך להתבסס על אותו סקר של "הארץ", לפיו מפת המנדטים היא כדלקמן:

המחנה הציוני – 24; הליכוד – 23; הרשימה המשותפת – 13; יש עתיד – 12; הבית היהודי -12; כולנו – 8; ש"ס – 7; יהדות התורה – 7; ישראל ביתנו – 6; מרצ – 5; יחד – 4. למפת המנדטים הללו יש מנדט עודף, שככל הנראה חושב במסגרת סטיית התקן, אך אזרום איתו.

כעת, נביט במפת המתלבטים:

המחנה הציוני – 13.68 (57% בטוחים); הליכוד – 15.72 (64% בטוחים); הרשימה המשותפת – 7.2 (60% בטוחים); יש עתיד – 7.68 (36% מתלבטים); הבית היהודי – 7.92 (66% בטוחים); כולנו – 5.68(71% בטוחים); ש"ס – 4.34 (62% בטוחים); יהדות התורה – 5.95 (85% בטוחים); ישראל ביתנו – 4.26 (71% בטוחים); מרצ – 3.7(74%); יחד – 2.04 (51%);

סה"כ מנדטים בטוחים: 78.17.

41.83 מנדטים באוויר. אבל הנתון המשמעותי הבא הוא בנוגע למפלגות אליהן מתלבטים המצביעים השונים להצביע. כיוון שהנתון היחיד שיש לי בסקר הוא לגבי המפלגה השנייה (ותו לא) אליה היא המתלבטים מצביעים, וכיוון שהם רק מתלבטים, אחלק את המנדטים שווה בשווה בין המפלגות – הראשית והמשנית.

 

מפלגה תוצאות הסקר מנדטים בטוחים סה"כ תוספת מנדטים מתלבטים אחוז מנדטים בכיס
המחנה הציוני 24 13.68 14.42 60
הליכוד 23 15.72 16.48 71
הרשימה המשותפת 13 7.2 8.3 63
יש עתיד 12 7.68 8.09 67
הבית היהודי 12 7.92 8.94 74
כולנו 8 5.68 6.55 81
ש"ס 7 4.34 4.62 66
יהדות התורה 7 5.95 6.94 99
ישראל ביתנו 6 4.26 4.89 81
מרצ 5 3.7 5.33 106
יחד 4 2.04 2.77 69
סה"כ 121 78.17 87.33

 

כמובן, אין בסקר שנבנה כאן כדי להצביע על משהו מלבד מגמות: הליכוד מבוסס בקרב יותר מצביעים מהמתחרה שלו על מקומה של המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, אך שתיהן לא מגיעות לכמות גבוהה של מנדטים. המפלגות הבינוניות הן בכלל מפלגות קטנות, והקטנות הן מזעריות. הערכה שלי, מרצ תעבור את אחוז החסימה. לאלי ישי יש הרבה ממה לחשוש, אך גם לאריה דרעי. שניהם יכולים להתעורר ב-18 במרץ ולגלות שהם צריכים למצוא מקום עבודה חדש. הרשימה המשותפת עלולה להתגלות כאיחוד פוליטי נוסף שמניב פחות מנדטים מסך המפלגות שחיברו אותו. המחנה הציוני בנוי לדעתי בעיקר על כמות המצביעים של מפלגת העבודה, כשהמצביעים של ציפי לבני והתנועה התפזרו לרסיסים בין המפלגות השונות.

 


 

קצת על הדרבי

חמישי

וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא:

המשבר הגדול החל מאז שמכבי ניצחה את הדרבי האחרון, או ליתר דיוק מאז הושלמה עסקת ורמוט. גם אחרי תקרית פואד והדרבי הקודם המשחק של מכבי פחות שטף, ואף קיבל ביטוי בכמות הנקודות שנצברו לאחר מכן (10 מ-15 אפשריות). הפעם, מאז הושלמה עסקת ורמוט, מכבי צברה רק 2(!) נקודות בשלושה משחקים. אולי הרכישה של ורמוט תשתלם בעתיד הרחוק, אך בטווח המיידי, לא ברורה מידת השפעתו על הקבוצה. מצד שני, ערן זהבי הגיע למכבי ב-21 בינואר 2013 והבקיע את שער הליגה הראשון שלו רק ב-10 במרץ, כך שיש לורמוט זמן להתאקלם.

 


 

קצת על שושבין להשכרה

שישי

וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי:

תמיד היית עסוק בליצור קריירה, לוודא שאחרי הלימודים המחורבנים יהיה לך די כסף לחיות כמו שרצית. אתה אוהב את מה שאתה עושה. יום אחד אתה פוגש אשה יפה, יפה כמה שדמיינת שתהיה לך, אבל ידעת שזה רק דמיון. והנה, אתה מציע נישואים והיא אומרת כן. ואתה שמח, ומאושר, והיא רוצה חתונה גדולה ואתה רוצה לתת לה את זה. אבל יש בעיה קטנה – אין לך חברים שתוכל לתת להם את תפקיד השושבין.

רגע משעשע מתוך 'שושבין להשכרה'
רגע משעשע מתוך 'שושבין להשכרה'

כך נפתחת הקומדיה הרומנטית/סרט חברים 'שושבין להשכרה'. דאג הוא מגה חנון, הבחור המאושר-אומלל שבלית ברירה מזייף את שמות חבריו הדמיוניים הלא קיימים כדי להרשים את אשתו המיועדת. מארגן החתונה שלו מזהה את המצוקה ושולח אותו לג'ימי, שושבין להשכרה שמקבל אתגר מיוחד: לזייף לא פחות מצוות שלם של שושבינים.

במהלך הסרט גם דאג וגם ג'ימי חווים אתגרים לא פשוטים. דרך השקר וההונאה רצופה כוונות טובות ורגעים מצחיקים. לאורך הסרט ג'ימי חותר למצוא את הדרך שלו אל חיים שמהם הוא יהיה מרוצה, כשאט אט הדמות עוברת תהליך שלם ובה היא מגלה שהחיים שחיפש קודם אינם בהכרח החיים שהוא באמת רוצה. גם ג'ימי מצידו חווה קשיים, ובסופו של דבר השניים מוצאים את דרכם לאושר.

 


 

קצת על אור

שביעי

וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה:

אור לא אהבה לנסוע באוטובוסים. היא העדיפה ללכת ברגל אל יעדיה באשר הם, או לקבל טרמפ מאמא, כשהדבר התאפשר, או מההורים של תמיר. רק לא אוטובוס. לא היה מדובר בצרכני המוזיקה שלא מצאו את הזמן או הכסף לרכוש אוזניות, בזבוז הכסף הישיר, הנהג העצבני או האפשרות שהוא יטרוק עליך את הדלת כשהוא לא שם לב שאתה יורד מהאוטובוס. גם לא היה מדובר בריח של האוטובוסים או בנהג המשועמם שחיפש לנהג שיחה עם הנוסעים סביבו, זה גם לא היה החולצה הכחולה שהיה לובש, אפילו לא חוסר האונים שבהמתנה לאוטובוס, בידיעה שאיחור קל שלו הוא איחור עצום שלה. המסע הרגלי אל גשר פז לא סייע גם הוא, רבע שעה של הליכה מואצת על הבוקר, רק כדי לקוות שהאוטובוס לא חלף כבר והיא תיאלץ להמתין חצי שעה.  היא לא ידעה להסביר או להגדיר זאת.  אולי דווקא תחושת בזבוז הזמן שבנסיעה.

רק בטיולי בית הספר יכלה ליהנות מהנסיעה. אורך הנסיעה היה מספיק זמן לעשות דברים רבים, וכשהנסיעה ארכה מעל לשעה או שעתיים אפשר היה להספיק הרבה – לישון, לאכול, לשוחח עם השותף לספסל. בדרך כלל זה היה תמיר.  או סתם לשמוע מוזיקה, מבלי לחשוב על כמה זמן נותר עוד להגעה אל היעד, כאילו אין מחר.

וכל זה לא עזר לה היום. אוטובוס הוא האמצעי שלה היום להגיע אל בית הספר. קו 115. ההמתנה לאוטובוס הייתה מורטת עצבים. וזה רק האוטובוס הראשון. היא הרגישה רע. אמש היא עבדה עד מאוחר בגרנד קניון, ולא ממש ישנה הרבה. היא קמה באיחור של עשר דקות, אבל כשאת מתכננת את זמן הקימה כך שתוכלי ליהנות  מיקיצה מאוחרת הדבר גורם ללחץ מוגבר. לחץ שווא, שכן הייתה בטוחה שאין הבדל בין הקימה עתה לקימה מוקדמת, אך עדיין, הלחץ הזה היה סתמי, אך קיים בהחלט. היא מיהרה מחוץ לדלת כשהבינה שהיום היא לא תקבל טרמפ מאמה. בתחנה חיכו איתה עוד שתי ציפורים. הן כנראה לא מחכות לאוטובוס. על אף השעה המוקדמת, העובדה שהתחנה הייתה ריקה מאדם הדאיגה אותה. אולי בכל זאת האוטובוס כבר עבר? אולי היא פספסה אותו? בעצם, הרי היא קבעה עם תמיר שיגיעו יחדיו אל בית הספר, ואם עד עתה הוא לא התקשר לשאול מה קורה הדבר מוביל לאחת משתי אפשרויות-או  שגם הוא מאחר, ועם זה היא תסתדר, או שהכול בסדר. מרחוק ראתה את קו 115 מתקרב.

הרמזור התחלף מאדום, לצהוב, לירוק, והנה היא כבר עולה על האוטובוס. אור קיוותה שלא תאלץ להרבות באמצעי הזה במשך השנה, אך לא ידעה לומר כמה תקוותה תתגשם. היא הגישה את הכרטיסייה אל ידו המושטת של הנהג, שינקב אותה. "בוקר טוב" היא אמרה בנימוס תוך כדי. הוא השיב לה במלמול. נראה שהבוקר לא הטיב לא רק איתה. היא התקדמה אל עבר הקצה האחורי של האוטובוס, כשבראשה מתנגן שיר הטיולים "כל הקולים יושבים מאחורה". כן בטח, ממש קולית, אני.

קו 115

קו 115

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s