אליש: שני סנט אודות הבחירות

"אזרחי ישראל!

אני מאוד נרגש לעמוד כאן, ולדבר אתכם היום. הבחירות הכלליות בפתח, יום הבוחר קרב, פתקי ההצבעה כבר מודפסים ומוכנים. בעוד ימים ספורים יצאו מאות אלפי ישראלים, אולי אפילו מיליונים, ויצביעו עבור המפלגה שמייצגת אותם יותר מכל מפלגה אחרת. אמנם רוב המפלגות שינו את פניהן ללא היכר בשנים האחרונות, הימין לא ימין והשמאל לא שמאל, לא כלכלית ולא מדינית, אבל אני מאמין שתוכלו בכל זאת למצוא משהו שמדבר אליכם. אולי לא מאוד, אבל קצת. משהו סמלי. מישהו שאתם יכולים לסמוך עליו באופן חלקי. בכל זאת, אנחנו לא חיים בעולם מושלם.   

אני מבקש לספר לכם מעט על המפלגה שבראשה אני עומד. לא הצלחנו לעמוד בכל המטרות שהצבנו לעצמינו בממשלה הקודמת, אבל יש מטרות שבהן בחלט עמדנו באופן ראוי להערכה. הצלחנו להוריד במעט את יוקר המחיה, אם כי לא כמו שרצינו. צמצמנו את היקף האבטלה באופן משמעותי, ובכך אני גאה. בתחום הביטחון, אודה ולא אבוש – טעינו. האופן שבו התמודדנו בזירה הבינלאומית, מול הגורמים העוינים אותנו ומול אלו האוהדים אותנו גם יחד, היה שגוי. את תיק הביטחון אנחנו לא מבקשים לעצמינו, מפני שיש ראויים לו הרבה יותר מאיתנו. אולם מבחינה כלכלית, אני ומפלגתי מקווים להמשיך לשפר את המצב עד כמה שיתאפשר, אם יתאפשר. ייתכן שזה לא יקרה מיד, אני אפילו די בטוח בכך. יש גם אפשרות שזה לא יקרה בכלל. הכול אפשרי, אתם בוודאי יודעים. אבל אנחנו ננסה.

זהו זה, חברים. אני לא מבטיח לכם דבר. אני מקווה ומאמין בכם, שתצאו ותבחרו במי שאתם מאמינים בו, במי שהייתם רוצים לתת לו את קולכם, לתת לו הזדמנות. לשלוח אותו אל המשרדים בהם הוא יוכל לפעול, לטוב או לרע. לקוות שהוא יבחר בראשון. לקוות שזה יצליח לו. אני מאמין בכם שתעשו את הדבר הנכון, ותתנו לי ולחבריי בדיוק את הכוח שאנו ראויים לו. לא פחות, ולא כיסא אחד יותר.

תודה רבה לכם, ויום בוחר שמח."


בחירות 2019? 2023? 2039? עדיין לא החלטתי. אבל אחחח, בחירות 2015. מה עובר עליכן? מה נהיה מכן?

האמת צריכה להיאמר: אני לא אדם פוליטי. כתבתי את זה כאן בעבר. מעולם לא ראיתי בזירה הפוליטית מקום שאוכל לנשום בו בקצב שלי, והעדפתי להתרחק ממנה במידת האפשר. היא מלאה אנשים שבטוחים בעמדות שלהם, ואני אדם שמפקפק תמיד, בעמדותיהם של כולם. האם זה טוב? בכלל לא בטוח, אבל כזו אני. את העיסוק המסורתי בבחירות אני מותירה לחבריי.

אבל הבחירות האלו מגיעות בעיצומם של לימודיי האקדמיים בפקולטות לתקשורת ולסוציולוגיה, ופתאום הכול קרוב יותר. הכול ברור יותר. הכול – ואולי זאת מילת המפתח – בפייסבוק יותר. אלו בחירות של קופירייטרים, של אנשים מצחיקים, של מוחות חדים, בחירות של אורות מהבהבים עד כדי התקף אפילפטי . סרטונים, פארודיות על הסרטונים, ראיונות על הסרטונים, עריכות מחדש של הסרטונים. זו כבר לא תחרות בין מפלגות שיכולות להוביל את המדינה הזו בצורה הראויה ביותר, אלא בין מפלגות שיש להן קופירייטר שיקנה את הקהל הגדול ביותר ויבלבל אותו בצורה האפקטיבית ביותר עד ה-17 במרץ בעשר בלילה.

זו לא רק אשמתן של המפלגות. מדובר, כמובן, בכדור שלג. כמו בסטיונרים בשוק, נבחרי הציבור שלנו נאלצים להנמיך מחירים בהתאם לשכן מימין ולצעוק חזק יותר מהשכן משמאל, והתוצאה היא הבטחות בגודל של הים התיכון. כגודל ההבטחות, גודל האכזבות, ואז בפעם הבאה צריך להבטיח יותר בקול. ביותר צבעים, עם יותר טריקים ושטיקים ושטויות. כל-כך הרבה שטויות. הכול בגלל שיש לנו איזו אשליה שאמור להיות כאן מושלם באופן מיידי. כדור השלג הולך וגדל לממדים שאני לא יודעת אם לצחוק או לחשוש מהם, וברור שאף מפלגה כבר לא תוכל לעמוד בהבטחות שלה. עמית סגל אמר לנו השנה, בהקשר מעט שונה אמנם – לשים פתק בקלפי פעם בארבע שנים ולצפות שהכול יהיה כאן טוב יותר, זה קצת נאיבי. זה יותר מידי בשביל פתק אחד קטן.

בחלומי, אני רואה את זה מתנהל מעט אחרת.

מערכת הבחירות תארך שבועיים בדיוק. ביומה הראשון תגיע מעטפה גדולה וחומה לכל בית בישראל (דואר ישראל יעשה מאמץ), ובה חוברת דקה מאוד. אחת-עשרה מפלגות מתמודדות בבחירות? החוברת תמנה אחד-עשר דפים מודפסים בכתב דוד, גודל 12, כאשר בראש כל דף מתנוסס סמל המפלגה (או המחנה). לכל מפלגה יהיה דף אחד של A4, והיא תוכל לנצל אותו כרצונה: לפרוש מצע, תכנית כלכלית או מדינית, למנות הישגים מן העבר, לכתוב מכתב אישי מראש המפלגה, שילוב של כל האלמנטים האלו – מה שהם רוצים, בגבולות הנייר הבודד. ובלי לצמצם את השוליים. לא תהיה לי דרך לוודא שהם לא משקרים שם, שהם לא מבלבלים ת'שכל, אבל לפחות הם יהיו מוגבלים לעמוד אחד. לפחות זה יהיה בלי סאונד, בלי פוטושופ, בלי סרטונים ובלי הלצות. רוצים לבזבז את הדף שלכם בהתבדחויות על הקול של הרצוג? תרגישו בבית, אבל המשאב שלכם מאוד מוגבל. רוצים לחזור שוב ושוב על סיסמה אחת שחוקה? הבחירה בידיכם. רוצים לזגזג, לנוע על הסקאלה של שמאל וימין בלי אבחנה, לתקוף את היריבים שלכם מהצד שמעולם לא הייתם בו באמת- הלוואי שיכולתי לאסור את זה עליכם, אבל זו עדיין זכותכם. אני רק מקווה שזה יראה טיפשי יותר כשזה כתוב שחור על גבי לבן על הדף הדומם.

לאזרחי ישראל יהיו שבועיים להחליט. כמובן שלא יהיו תשדירי בחירות, כי את כל המידע הם יקבלו במעטפה. אלברט איינשטיין סבר כי "אם אינך יכול להסביר זאת בפשטות, אתה לא מבין את זה מספיק." אני פתוחה לאפשרות של עימות, אבל הוא יהיה תכליתי מאוד. מי שיחרוג מן הזמן שהוקצב לו, מי שיתחיל בהשוואות דמגוגיות, מי שירים את קולו אפילו מעט, מי שלא ידבר לעניין – יורחק מהעימות שלי. מי שיעז להתווכח עם עורכת העימות יותר מפעם אחת, יהיה לו עסק איתי.

אין לי צורך במנהיגים יפים, או מצחיקים, או בעלי קול עבה. אני רוצה אותם חכמים, ישירים, ולא קשקשנים. שידעו תמיד מי הם, מהם עקרונותיהם, מיהם שולחים, ומהי האמת שלהם. אם אפשר, שתהיה זו אמת רחוקה כרחוק מזרח ממערב מן האמת של היריבה הגדולה שלהן. שלא ינסו לחבק את כולם ולקנות את כולם בסחורה שמשנה את פניה בכל פעם. מנהיגים שידעו שהם לא מושלמים, ושהאמת הבאמת אמיתית נמצאת במקום חמקמק באמצע. שהם לא יכולים לעשות הכול לבד. שהם צריכים לשתף פעולה מידי פעם בפעם. שיאמינו מספיק בעצמם כדי למנוע את מצעד החנופה והתחנונים שהופך לקרנבל פסיכודלי ויוצא משליטה. שידעו לפוצץ את בלון ההבטחות המלא באוויר חם ולחזור רגע אל הבסיס: אל הזכות והחובה שלהם לעשות כמיטב יכולתם, ולספר תמיד את האמת. מתאים לכם? ברוכים הבאים. לא מתאים? שיהיה הרבה בהצלחה בהמשך.

איור: ליאב צברי מתוך אתר מעריב
איור: ליאב צברי
מתוך אתר מעריב
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s