אליש: מכתב פתוח לשנה אָלֶפית שהייתי

בוקר טוב.

20131014_074139האמת היא שאני די גאה בך, נראה שלא שכחת כלום במעבר מהבית למעונות. אני יודעת שאת בהיסטריה קלה, אבל בקטע טוב, מוכנה לשעוט על ההתחלה החדשה הזאת ולקפל אותה כמו נייר לצורה של פרחים ומדרגות ואהבה ובית. הכול נראה לך מאוד גדול בינתיים, ואתמול בלילה כשלא הצלחת להירדם, הדפסת את המפה של הקמפוס והדבקת על הקלסר. עשית טוב, אני לא יודעת איך היינו לומדות את הקמפוס בלי המפה הזאת. את מערכת השעות הדבקת על הצד השני, וקיבלת החלטה נבונה לזרום עם הבדיחות על היותך צעירה בכל-כך הרבה רמות. היום את צעירה, וזה בסדר גמור. תהיי צעירה, תעשי פאדיחות, תגיעי מוקדם לכיתה ותשאלי פעם אחר פעם אם כאן זה מבוא לתקשורת המונים. לכי תדעי, אולי הבחור הזה שתשאלי כי משהו בו נראה לך חכם יהפוך לחבר הכי טוב שלך.

קנית טלפון חדש, טלפון חכם אפילו, ואת קצת מתביישת להודות שקנית אותו כדי להיות קיימת במרחב הוירטואלי. כדי להיות חלק מקבוצות ווטסאפ שתהפוכנה אולי לקבוצות בעולם האמיתי שתהפוכנה אולי לחברים. עכשיו, ראי. אני לא יכולה לדעת מה היה קורה אילו. לא יודעת מה היה קורה לנו אם היית צועדת באומץ לגוב האוניברסיטה עם טלפון ישן ונטול ווטסאפ. אני יודעת להגיד לך רק מה קרה (ספויילר!): את חברה בהרבה קבוצות וירטואליות. את חברה בלא מעט קבוצות חברתיות אמיתיות. ויש לך יופי של חברים. יש לך כאן חברים שלא חשבת שאפשר לרכוש באוניברסיטה, כי בר אילן זה לא האולפנה ובר אילן זה לא שירות לאומי. מסתבר שבר אילן זה בר אילן, ולמרות שהיא נראית גדולה ורעה מבחוץ, האנשים הם דווקא סבבה. לגבי הקבוצות שאת לא נמצאת בהן, וקצת מתבאסת- אל תדאגי. לא כולם כאן יהיו בשבילך. הקבוצות ההן תשארנה הרחק הרחק מאחור, ולך יהיה טוב.

בשבועיים הראשונים שלך בקמפוס את תגיעי לכל מה שיפרסמו. זה המקום שאת עומדת בו עכשיו, באוקטובר 2013, ואני יודעת שגם אם אגיד לך שזה מיותר את תעשי את זה בכל-זאת. וזה אחלה, באמת. זה מה ששנה אָלֶפים אמורים לעשות. את תלכי לברי סחרוף למרות שזה ממש ממש (ממש) לא יהיה הסגנון שלך, ותשכנעי את עצמך שזה כיף. ותשתכנעי די בקלות, כי ברי הוא אחלה. את תלכי לעוד כמה אירועים, מהם מוצלחים ומהם טראומטיים, ותצנחי כל לילה למיטה במעונות עייפה אך מאושרת. זה לא יפגע בלימודים שלך עדיין, כי תהיי בשיא המוטיבציה ותסכמי כל הגיג שיוציאו המרצים שלך מפיהם האקדמי. ההתחלה תהיה בסדר.

את תרכשי חברים, וזה אולי יהיה המסע הכי מעניין שלך. כל חברות שתיצרי, תלך ותתפתח לאחד מאלף כיוונים אפשריים עם כל רגע שיעבור. כמה מהן תעבורנה מוטציות בלתי צפויות לחלוטין. אפילו לפני חברויות, יהיו אנשים שאת כל-כך טועה לגביהם כרגע. זה אפילו חמוד. זו שאת בטוחה שלעולם לא תהיו חברות? לט מי טל יו, אתן תהיו החברות. זה שנראה לך סנוב אימים- אתם צפויים לדבר המון. המון. על דברים מאוד מדויקים. הבחורה שנראית לגמרי בשליטה ותנסי לתפוס טרמפ על הפאסון שלה, יש לה כל-כך הרבה סרטים בראש שעדיף לך לתפוס טרמפ על פאסון של מטאטא. אני מכירה אותך, את מאוד בטוחה בתפיסות שלך לגבי אנשים שאת פוגשת. המציאות נראית כמו שהיא נראית, ואת עובדת עם הידע שיש לך. את מפרקת את המציאות לסיבות, ואת הסיבות לתוצאות. המשוואה של לחבב את מי שנתן לך סיבה לחבב אותו תעבוד בחלק מהמקרים, והיא באמת מאוד הגיונית, אבל וואלה- יהיו כמה חבר'ה שהם מעל ההיגיון.

החברויות שלך תימתחנה ותתכווצנה, תתפוסנה את הצורה של המיטה במעונות או תתנדפנה לכדי שלום רפה במסדרון, תהפוכנה למשענת בימים רעים ותמלאנה את הימים הטובים עד אפס מקום. אחת מהחברויות שלך תהפוך לזוגיות, והיא תצבע את הקמפוס בזיכרונות מסוימים מאוד. הקפה הראשון, הסרט והגלידה, שולחן הפיקניק שישבתם עליו ולמדתם תיאוריות אנתרופולוגיות. השבילים בהם התווכחתם, הנופים שהיו מאחורייך כשנעצבת, הכיסא ששברת כשהייתם יחד והצחוק המשוחרר שמילא את המטבח אחרי שבריר שניה של הפתעה. המבטים של החברים שכל-כך אוהבים אהבה, שכל-כך אוהבים שאנשים הולכים בזוג, ולא משנה בדיוק לאן. המדשאות של הנחת והספסל של הסוף. אחר-כך תבוא תקופה מאוד רעה, אבל אחרי כמה חודשים ומלחמה אחת היא תהיה מוכרחה להסתיים.

אני מנסה לחשוב אם יש משהו שצריך להזהיר אותך ממנו. את תעשי טעויות, זה ברור, אבל בסופו של דבר רובן תסתדרנה על הצד הטוב ביותר. או על אחד הצדדים הטובים, או על הצד הסביר. אולי הייתי ממליצה לך לפחד פחות. כל טעות תלמד אותך משהו, ובללמוד את די טובה. חבל לי על כל הפחד שפחדת, על האנרגיה הזו שיכלה להיות משוחררת ובמקום זה הייתה נבוכה. את שנה אָלֶפית, זה בסדר! גם הם שנה אָלֶפים! כולם פחות או יותר איתך בסירה. לכמה מהם יש אולי משוטים יותר שווים או שהם גנבו מנוע מאיפשהו, אבל זה לא צריך להדאיג אותך כל-כך.

תשמעי, לחזור לכאן בשנה ב' זה מוזר. אני רואה אותך בכל מקום, האוניברסיטה מוצפת בחבר'ה חדשים. מתחיל להחשיך מוקדם, וזה כל-כך מזכיר אותך. אני רואה את השבילים שפעם הלכת בהם כל-כך כל-כך לאיבוד, את התעלומות הגדולות של אז. מצד אחד הכול יהיה פשוט יותר בעוד שנה, את תדעי כמעט כל מה שאת צריכה לדעת על היקום הזה. תבזבזי הרבה פחות זמן על להתבלבל ולפשל ולא להבין עדיין. את תתמקדי, זו המילה. הטשטוש הזה של ההתחלה יתמקד לאט לאט ותהיי קצת יותר ממוקדת.

לפני שאת זורקת אותי מכל המדרגות על ההתנשאות הזאת, שני דברים אחרונים: הדבר הראשון הוא שיש שריטות שלא הולכות לשום מקום. וגם בעוד שנה את לא תהיי מושלמת, ממש לא. התקלות שאני עוד נושאת איתי- אני מניחה שהן כאן כדי להישאר, ואני לא נאבקת בהן יותר מידי. והסוד השני הוא שלפעמים אני מתגעגעת לאי הידיעה. מידי פעם אני מייחלת לטשטוש הזה, לריח הזה של עולם חדש מהניילונים. לכל השטויות ולכל הטעויות ולכל הלא נודע. אבל אין דבר. אני מניחה שנשארו לי עוד כמה דברים לגלות.

שנה אָלֶפית יקרה שהייתי,
יאללה. פחות לקרוא מכתבים ויותר לצאת לעולם. הוא מחכה לך.

1920043_720280997992942_668400962_n

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s