אליש: קיצור תולדות האנושות

צילום: איתי שרמר
צילום: איתי שרמר

בראשית ברא אלוהים

את השמיים

ואת הארץ

והארץ הייתה

תוהו ובוהו

וחושך על פני תהום

ורוח אלוהים

מרחפת

על פני המים.

*

יש משהו מטורף בסיפור הבריאה שגדלנו עליו. הוא מתפקד כשיר ילדים, כחומר פילוסופי במחשבת ישראל וכדימוי שלא נשחק ליצירה ולהתחלה. זה הסיפור הראשון שלנו, הסיפור הראשון שהתרחש, ואחד המופרעים שמופיעים בתנ"ך. סיפור לידתו של עולם. אלוהים מדבר והעולם מתהווה. נענה לפקודה. מתחלק ומתפצל ומצמיח, מאיר ומסתובב ומסמן גבולות, מתמלא בעקבות על העפר ובקולות פכפוך ופעייה. כמו מוטציה רוטטת אך מבוקרת, כמו משהו שאנחנו יכולים רק לדמיין במקום הכי מופרך שלנו.

ואחרי שישה ימי מעשה, הכול מוכן. הקרקע, והים, והשמיים, האור והחושך, כולם מוכנים וערוכים להתחיל להיות עולם. להיות קנבס, או מגרש משחקים, או גוש חימר, או מיליארד אבנים קטנות. להיות בסיס ובית להכול. לאימפריות עצומות ולמלחמות התשה, לאידאולוגיות בוערות, לסודות איומים ולהצלחות פנטסטיות. אותם שמש וירח של היום הרביעי יהיו היום והלילה שבהם תבין מה אתה רוצה לעשות עם חייך. המים שניקוו ביום השני יהיו הים שייקח הכול ממשפחה שאפילו לא נשמע עליה בחדשות. האדמה והדשא של היום השלישי יהיו ארץ אהבה וילדות ותום, משפשפים ברכיים בחמלה וצובעים זיכרונות בחום ובירוק.

והאדם של היום השישי… אוי, האדם. האדם שנברא אחרון אחרון, שנוצר בסוף כמו נ"ב, ייקח את זה כעלבון אישי ויחליט שהוא לא מפסיק ליצור. הוא יכתוב שירים שמסוגלים לעצור את הכול. הוא יכתוב מחזות שיפקחו את עיניהם של ההמונים. הוא ינסח חוקים ותקנות, יבנה ערים וישכלל את המסילות, יכונן מלכויות ויוריד אותן לברכיהן. ביום השישי נקראו שמות לכל היצורים החיים? האדם יתאים מילים לרגשות ומעשים לאמונות וצבעים לתכונות אופי. הוא ימשיך ויגדיר בכל יום מחדש מהו הטוב ומהו הרע. הוא יספר סיפורים לאינסוף, יטפח מסורות וינחיל אותם לבניו אחריו, ועובדות תצמחנה מתוך האדמה כאילו היו שם תמיד. הוא ישקר הרבה, כל פעם בגלל סיבה אחרת.

האדם יחליט בדיוק מתי להאיר את החושך, ואיך, את מי לגאול ואת מי לרמוס. הוא ישב ליד שולחן מעץ דובדבן, יניח עליו ערימת דפים ויכתוב בגדול בראש הדף הראשון את המילה מוסר. האדם ילמד איך לשבור עצמות ולאחות אותם, לשבור אבנים ולייפות אותן, לשבור לבבות ו… לשתוק. הוא יבין שזמן זה כסף, וכסף זה כוח, ומי שאין בידיו כוח מוטב שלפחות יעמיד פנים. הוא יחלק את כל מה שיראה לפני לחלוקות גסות ולאחר מכן לעדינות ביותר שישכיל. יחלק ויגדיר, יחלק ויגדיר, יקפל ויפתח ויסמן בצבעים לתמיד. הוא ייבהל מעצמו לפעמים, וינסה לזכור מה היה כאן לפניו, ינסה לחפש את האמת שכבר שנים הוא חושב שהוא בקיא בה. הוא יגלה ששכניו אוחזים באמיתות שכל-כך שונות מזו שהוא נשבע לה אמונים.

לפעמים הוא ישכב לישון כשאין בגופו טיפה אחת שקופה של כוח או של רצון, ולפעמים הוא יקיץ בשעות שלפנות היגיון כשכל כולו בוער לעשיה. הוא יגלה שהפרופורציות בעולם אינן מוחלטות, אינן הגיוניות. שמנגנונים פעוטים עשויים להכשיל מהלכים של אנושויות שלמות, ומערכות כוכבים עשויות להיבנות ולהסתובב סביב גבעול אחד קטן. הוא ירכוש חברים, ואויבים, ויותר מכל הוא יצבור ריבי רבבות אנשים שאינם חלק ממנו. שהוא לא מכיר ולא אוהב ולא שונא ולעולם לא יבין את ליבם. הוא ירצה לשלוח יד ולנגוע בכל הדברים שברא אלוהם ובכל הדברים שברא העולם ובכל הדברים שברא בעצמו, ויגלה שזרועותיו קצרות ושידיו קטנות ושהוא צפוי להיכשל בלי סוף. הוא יאתגר את מושג הסוף, את האין, יבדוק מה מגיע אחריו, עד כמה באמת העולם הזה שלו.

האדם יתחיל כל יום עם עלות החמה, זו שהקדימה את בואו ביומיים תמימים, ויסיים אותו עם שקיעתה. יקבל את פני הערב והלילה, הירח והכוכבים, ויבקש לשוב הביתה. הוא יבקש להניח את ראשו על כר אחד, ולא על שנים-עשר כרים שונים. הימים הם פס ייצור אינסופי של הכול, של הגדרות ומלחמות ועובדות והמשכיות, והוא רק מבקש כר. רק לדעת למה הוא עושה את מה שהוא עושה, לדעת בשם מה. בכל ערב הוא בוחן את הכרים השונים שנאספו בחדרו ומתלבט איזה מהם ראוי להיות מונח תחת ראשו. כר של צדק? כר של פיתוח? של שליחות? של חמלה? אמת? אושר? של עבודה? עבודה עבור מי? מוכרחה להיות תשובה, מוכרחה להיות סיבה. מוכרח להיות עניין לעולם הגדול הזה, שנברא בעל כורחו ומאז הוא סובל בשקט את כל משקל היתר שמועמס עליו. מה העולם אומר לעצמו כל לילה לפני השינה? מה אומר אלוהים? לאן הוא הלך, ולמה הוא כל-כך שקט?

יש לילות בהם האדם יסרב לישון עד שימצא את ההכרעה. את אותו הערך שניצב גבוה מהאחרים, את המילה שגדולה ונכונה יותר מכל המילים האחרות. את הכר הנכון. היו לילות בהם בחר בכר אחד, ובבוקר הרחיק אותו מגופו בשאט נפש. לילות על כר זה או אחר השפיעו על ימי המחרת שלהם. הוא ימשיך לבנות ולשכלל, לנאום ולהתלמד, לקרב ולהרחיק, למתוח ולהתאים, לשקר ולבכות, לשבור ולהישבר, לנסוק ולנחות, להעניק ולספוג, לקשור ולפרום, לחרוט ולטשטש, לראות את הצל שלו מסתובב סביבו לפי מסלולה של השמש, ולדעת שתכף שוב יגיע הלילה. ברוב הלילות הוא נרדם על הרצפה, בבגדיו.

יום אחד,
בקרוב,
האדם יבחר.

אדם ועולם. צילום: איתי שרמר
אדם ועולם.
צילום: איתי שרמר
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אליש: קיצור תולדות האנושות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s