אליש לראשון בספטמבר: מסקנות מחיי כמתחילה

"אז מה את עושה בשנה הבאה?"

היא מגיעה מכל עבר, השאלה הזאת, גם מאנשים שמעולם לא חשבת שחייך מעניינים אותם. בקידוש בבית-הכנסת, במפגשים מפתיעים ברחוב, סביב שולחן השבת, כולם רוצים לדעת מה את עושה בשנה הבאה. או איפה את נמצאת. או מה קורה איתך. הדרכה תנועת נוער? איזה יופי! העמקת יהדות? מה את אומרת! בר-אילן, אה? תשמעי, כל הכבוד. באמת, שיהיה בהצלחה.

קפסולות של עתיד
קפסולות של עתיד

התחלות הן קסם. הן מפחידות נורא, לפעמים הן קטסטרופליות, הן קפסולות קטנות של עתיד. לפעמים הן דלת אחת שבחרת מתוך מסדרון ארוך ארוך, ולפעמים העבר שלך פולט אותך לתוך העתיד שלך בלי טקס חגיגי במיוחד. קדימה, הלאה. מה חשבת, שמישהו יצלם אותך עם תיק על הגב לאלבום המשפחתי? לפעמים ההתרגשות עולה על גדותיה ומתפקעת מתוכך החוצה, רק כדי לגלות שזה לא מה שחשבת, ולפעמים ההתחלה הקטנה והבנאלית ביותר הופכת את חייך מן הקצה אל הקצה.
וכשאתה בתוך זה, כשאתה בראשון לספטמבר הסימבולי שלך, יש כל-כך הרבה שאתה לא יודע! מי מהאנשים בחדר יהיו האנשים שלך לשלוש השנים הבאות, איזה כיתה תעשה לך את המוות ואיזו מורה, מה יהיו הבדיחות-בהמשכים שתזכור גם בעוד עשור וחצי. כמה טעויות תעשה ועם מי ומתי, וכמה מהן יתבררו בהמשך כבחירות נכונות. למי לא תוכל להסתכל בעיניים יותר. במי ובמה תתאהב, כמה דברים ינבטו וכמה יקמלו בדרך ומה יישאר בסוף. זה העמוד הראשון של הספר, והעלילה יכולה להסתעף לכל כיוון אפשרי.

ממרום 21 שנותיי, עמדתי כמה פעמים בפני דרך חדשה. עמדתי בעמוד הראשון הזה וניסיתי בכל כוחי להציץ לדפים הבאים, חידדתי את העיפרון כדי לכתוב אותם בעצמי, שקלתי לברוח ולהשאיר את הספר בלי גיבורה. מהתחלה להתחלה, מפה לשם, רשמתי לעצמי את מה שלמדתי בדרך. דברים שאני יודעת על התחלות, או- המדריך למתחיל המתחיל:

מותר לרמות אותן.

אנשים מרמים, וזה בסדר. פרחים בחממה
אנשים מרמים, וזה בסדר. פרחים בחממה

"אנשים מרמים תמיד, מייצרים טמפרטורה של ארץ אחרת כדי לגרום לפרחים לפרוח." (גילית חומסקי)
בהתחלה אתה לא יודע מה אתה עושה, אפילו לא קצת. לא משנה אם את אחרי הכשרה של שלושה חודשים או אם היו שלושה ימי היערכות לפני המעבר לישיבה החדשה, אף אחד לא יודע מה הוא עושה. אז פשוט מזייפים, וזה בסדר. זה תקין. זה אמנם לא כל-כך כיף, במיוחד לפרפקציוניסטים ודומיהם, אבל עושים את זה וזה עובר. לומדים תוך כדי תנועה מה נדרש, מה מקובל, מה האפשרויות. יום אחד אתה קם ומסתכל סביבך, ומגלה שאתה כבר פחות מתחזה ויותר התפקיד. וזה שווה הכול.

הן מצריכות עין טובה.

הסוד הקטן של האנושות הוא שרוב הדברים הם באמצע. רוב מקומות השירות יכולים להיות טובים לך באותה מידה שהם יכולים להיות רעים. רוב החברויות הן באמצע, רוב הסיטואציות יכולות ללכת לכאן או לכאן. את רוב המצבים אפשר לראות ולתאר משני צדדיהם, הטוב והרע, ואנשים חיים את מה שהם מתארים. רוב הדברים הם באמצע, ולכן הם עניין של החלטה. יש רגע שבו אתה נדרש להסתכל לעצמך בעיניים, מתישהו בהתחלה, ולשאול: יהיה לי כאן טוב, או רע? וזה הזמן שלך להחליט.

אף אחד לא יחרוש עבורינו, גם לא ההתחלה
אף אחד לא יחרוש עבורינו, גם לא ההתחלה

הן לא עובדות אצלנו.

כניסה לקשר עם בחור שמאזן אותך לא יגרום לך להתאזן מעצמך. כניסה למעגל חברים ספונטני וקליל לא יצמיח בך ספונטניות חדשה. רישום להמון קורסים בלימודים לא באמת יברא אותך מחדש כסטודנטית חרוצה. מסגרות שמכריחות אותך להשתפר, להיפתח, לצמוח, להתעלות על עצמך- הן פיקציה. הבחירה החופשית שלנו חזקה מהכול, ואם לא ניטע באדמת הנפש שלנו את התכונות שאנחנו מבקשים להצמיח, אף אחד לא יעשה זאת במקומנו. לא הבוס ולא המחנכת ולא המרצה ולא השותפה. רוצה לצמוח? קחי מעדר ליד ותתחילי להזיע.

הן דורשות קצת אמונה.

כשהתלבטתי אם להיכנס להדרכה בסניף, זה שיגע אותי. הייתי משוכנעת שאני עומדת להיות מדריכה איומה, ואף אחד לא הסכים איתי בנקודה הזאת. אף לא אדם אחד הסכים להעלות על דעתו שאולי לא אצליח, שאולי זה לא בשבילי. כולם היו מוכנים להישבע שאני אהיה מדריכה מצוינת. מעצבנים ושקרנים, חשבתי אז. הם לא באמת מקשיבים לי.
מעצבנים ושקרנים, אבל אם הם לא היו מאמינים בי כנראה שהייתי בורחת. כדי להתחיל צריך נוכחות של אמון, של אמונה. צריך שמישהו יאמין שאתה מסוגל, או אתה או מישהו אחר. אפשר כאמור לרמות, אפשר לשפוך את האמון של אחרים לתוך כד האמון שלך וככה להתחיל, אבל אי-אפשר להתחיל כשהוא ריק. משהו צריך להניע אותך קדימה.

התחלות הן רק התחלות.

calendar-istock.jpg_b
יש את היום הראשון, ויש את הימים שאחריו

ראשון לספטמבר יש רק פעם בשנה. אחר-כך מגיעים השני והשלישי, אחרי נצח קצר מגיע נובמבר, ואז חנוכה. מסתיימת הטירונות, מתחילה מחצית שניה, אתם ביחד כבר שבועיים. הוותק נערם לאט לאט, הימים נאספים לתוך תיק צד. התחלות הן חשובות, אבל הן רק התחלות. תהליכים עשויים להימתח על-פני שבועות וחודשים ושנים, וזה בסדר. לא הכול צריך להיות מושלם בראשון לספטמבר. יש דברים נפלאים שיתחילו לקרום ממשות רק ב20 למרץ באמצע הלילה, או  במבחנים של סמסטר ב', או בישיבת הגרעין האחרונה לפני הסוף.
התחלות הן דבר שמעיף אותך לכל הכיוונים אם אתה לא זוכר שהן רק יום אחד. יש להן אתמול ויש להן מחר. מה שלא הספקתם היום, תספיקו בשבוע הבא, ואולי גם תהיו יותר מנוסים. קחו את כל הימים שלכם בחשבון.

"אליש, אם לא תתחילי להירגע את תהרסי כל דבר טוב שינסה לקרות לך."

היינו בחתונה, וזה היה לילה לפני דייט ראשון מפחיד מעט. פצחתי בנאום מאוד משכנע על כל הדברים שהולכים להיהרס, על כל הנזק שייגרם, על כמה שאני לא מסוגלת. אני נואמת בחסד, כשאני רוצה. אחת החברות שהקשיבה לי מברברת את עצמי לדעת, חברת אמת, קטעה אותי באמצע. כל זה טוב ויפה, אליש, אבל אם לא תתחילי להירגע את תהרסי כל דבר טוב שינסה לקרות לך.
לחץ יכול להיות מנוע חיובי, הוא יכול לדחוף אותך להצליח. אבל בדרך כלל הוא רק מקשקש לך על הזגוגית ומונע ממך לראות קדימה. מפחיד לנהוג עם זגוגית מקושקשת. בהתחלה צריך לנשום עמוק, ולא לפחד מהפחד. לארוז בתיק את מה שעוזר: שיר מוטיבציה, סיפור הצלחה, פוסטר לחדר, חברים טובים, קצת הכחשה, מצעים אהובים, שוקולד תות. מה שצריך כדי להתחיל בנחת.

בהצלחה!
הגיע היום.
אתה יוצא למקומות נפלאים,
אז שלום.

– ד"ר סוס

places_youll-go_h156711

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s