אליש: המדריך לצוק איתן

לא חשבתי שיש לי הרבה מה לכתוב על המבצע. תכננתי לכתוב על דברים אחרים, אבל כשלקחתי דף ועט ליד גיליתי ששבועיים של לחימה בכל-זאת נטעו משהו בתוכי.

עשה ואל תעשה במהלך מבצע צוק איתן – מדריך למשתמש/ת שבעורף:

1. אל תזלזלו בחיים.

לא היו ימים טובים לרשתות החברתיות כימי הלוחמה בעזה. "שמונה הרוגים בגולני, תכף תצא הודעה רשמית", "חמאס פוצץ נגמ"ש על כל יושביו, לא להעביר". כמה שאנחנו אוהבים להיות רמטכ"לים, דוברי צה"ל, עיתונאים, הילדים עם הצעצוע החדש. אנחנו יודעים משהו, ואנחנו מגלים רק לקבוצת הווטסאפ שלנו, ואז רק אנחנו נדע ונהיה ממש מיוחדים.

אז קודם כל, זה לא מיוחד, כי כולם כבר שמעו את רבעי השמועות האלו. אין בדל קטן של תועלת בהפצה שלהם. מגביר את הפחד בקרב אנשים? זה כן. משחק לידי הטרור? בצורה נהדרת. מכניס אנשים עם אהובים בשדה הקרב לחרדות? ללא ספק. אבל תנסו לחשוב על הפעם האחרונה שמישהו הודה לכם על שהעברתם לו שמועה על מצב הלחימה בעזה, והתשובה לשאלת התועלת תעלה מעצמה. אל תקריבו את החיילים החיים, את האבות והאמהות והאחים שלהם, על מזבח האני-ידעתי-ראשון. הם לא קורבן, והם לא צעצוע חדש.

נייד
ווטסאפ. נצרו אש

2. אל תזלזלו במתים.

מתחילת המבצע איבדנו עשרים וחמישה לוחמים ושני אזרחים. שמענו את השמות, ראינו את הפנים, קראנו את הסיפורים. אני לא מעיזה למנות אותם כרשימה. כי הם לא רשימה, הם אנשים. כל אחד מהם הוא משפחה, כל אחד מהם הוא חיים שלמים, כל אחד מהם הוא עולם שנמתח ונמתח לארבע רוחות השמיים, כל אחד מהם הוא הכול.

אבל, וזה האבל הגדול- אנחנו מוכרחים למצוא דרך להתאבל ולכאוב בלי לייצר ולצרוך פורנוגרפיה של מוות. אני יודעת שזה מה שמוכר, אני יודעת שזה מה שמביא לייקים, אני יודעת שככה הכי קל להתחבר. אבל אלוהים, תפסיקו להעלות צילומי מסך של סמסים אחרונים. תפסיקו לקרוא את זה, תפסיקו לאהוב את זה.

אם אתם לא הבת של אמוץ, אל תכתבו על געגוע לאבא. אל תכתבו על תעודות סוף שנה וטיולים וכתפיים. אם אתם לא מהכיתה של אדר, אל תכתבו על עיניים צעירות וידיים שלא הספיקו להגשים. אם אתם לא אמא של עוז, תודו לאלוהים על מזלכם הטוב ואל תכתבו בשמה.

יש הרבה דרכים לכתוב על מוות. יש הרבה דרכים לכתוב על אובדן. אל תבחרו ברדודה ובזולה מכולן.
כבדו את הזיכרון, הזכירו את השמות, זכרו את הפנים האלו, הוסיפו אותם לפסיפס הלב שלכם, קחו הפסקה מהכול כדי לכאוב אותם בצורה ראויה. עשו משהו כדי להבטיח שהם לא הלכו סתם. רק לא הפורנוגרפיה הזאת. האנשים האלה חשובים הרבה יותר מלייקים ותגובות, הם הרבה יותר גדולים מכל זה. הניחו להם.

3. אל תזלזלו בעצמכם.

"הוא אמר שהאנשים הקטנים זה אני ואתה,
הוא אמר שצריך לחפש ת'אמת, לא ידעתי שאיבדנו אותה."

[איה כורם, 'אוטוביוגרפיה']

מדברים הרבה על המלחמה על דעת הקהל. בין הימין הישראלי לשמאל הישראלי, בין הקיצוניים למתונים שבכל מחנה, ובין העם היושב בציון לעמים היושבים בשאר העולם, בין האדם ברחוב לתקשורת הישראלית, בין צה"ל לתקשורת העולמית. הכדורים שורקים מעל הראש, סטטוסים מתפוצצים, סרטונים משוגרים. המלחמה הזו תתנהל, וכולנו נשתתף בה.

לעצב את דעתכם תוך כדי תנועה זה נהדר, להידיין עם אנשים זה במקום, לזוז על הסקאלה של הדעות זה מבורך. אבל אנא: אל תחפשו הוכחות חיצוניות לאמונה שלכם.
האמינו בה מפני שאתם מאמינים בה, לא מפני שהקופירייטר הכי חד בפייסבוק נמצא בצד שלכם.
לא מפני שסטטיסטית, יש יותר אנשים שמאמינים כמוכם בפיד שלכם, או במדינה כולה.
אל תתנו לעמדה שלכם לעוף כמו קנה סוכר ברוחות התקשורת הבינלאומית, מתכופף עם כל סרטון אנטישמי וזוקף ראש בגאווה עם כל מגיש תכנית בוקר שנותן גיבוי לצה"ל.

בסופו של יום, זה לא ישנה כמה אנשים יאהבו אותנו, או כמה אנשים יחשבו כמונו. בסופו של יום יש לנו אותנו, ואת הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו מאמינים בהם. אל תחפשו אישורים והוכחות איפה שהם לחלוטין לא חשובים. אתם לא זקוקים להם.

4. חשבו על הלב שלכם מידי פעם.

כל אחד מאיתנו הוא מדינה קטנה מאוד במזרח התיכון. מוקפת אויבים.
לפעמים האזרחים שלנו נמצאים תחת התקפה מצד ארגוני טרור. לב שבור או מחשב להישבר, פחד מצעד משמעותי בכל תחום שהוא. פחד מהלא נודע. כוח רצון שלא נענה לקריאות שלנו. מערכות יחסים שסוטות מהמסלול.
קראתם לביבי להיכנס בחמאס בכל הכוח? תיכנסו גם אתם. תיכנסו באימ-אמא של החולשות, הפחדים, המזיקים. רסקו אותם.
קראתם לאיפוק? תנהגו איפוק, תראו מה קורה. נסו לבחון באיפוק את המצב, לתכנן צעדים בחכמה, לראות מה אפשר לעשות.
קראתם להמשיך להילחם למרות האבדות כי המטרה חשובה מכדי לוותר? מאמינים שהגבול נחצה ומוכרחים לצאת? נהדר. הפנו מבט לעבר המדינה שלכם. זהו את המטרות שלכם, זהו את המחירים, והחליטו מה שווה למה.

ייתכן שהמדינה שלכם שונה ממדינת ישראל. אתם לא חייבים לנהל אותה כמו שהייתם מנהלים את צוק איתן. אבל נהלו אותה איכשהו. זכרו שיש לכם כוח לגבש אסטרטגיה. היו ריבונים.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s