קצת על הרבה – מוצ"ש כִּי תִשָּׂא

למה ג'ונגל עדיף על שליטת אדם? מי הוכיח שהוא טירון בדיפלומטיה? ולמה ב'נחלה' שוב מתעסקים בפדופיליה פוליטית?

קצת על המום | קצת על שולץ | קצת על פייסבוק | קצת על דנמרק | קצת על המינתיפאדה | קצת על פדופיליה פוליטית | קצת על הילדים הזרים | קצת על כִּי תִשָּׂא

קצת על המום

בתוך אחת הסאגות הקטנות של השבוע(לצד שולץ, כמובן) מהכנסת, היה דיון בין ח"כ אחמד טיבי, שהתווכח עם רה"מ. יש עניין מעניין אצל נתניהו, שתמיד כשחבר כנסת ערבי עולה לדבר, יוצא לו אותו נתניהו שבליכוד למדו כבר להתגעגע אליו. נתניהו שקם בדיון משמים באמצע הלילה ואומר "החלק הראשון לא נכון, השני לא יהיה", שמעמיד במקום את הערבים. זה שמסביר למה למרות הכל, התהליך המדיני עדיין לא זז לשום מקום. אותו נתניהו שיתעקש על תנאי ההכרה במדינה יהודית.

טיבי. נפל בפח 'חילופי השטחים' של נתניהו.
טיבי. נפל בפח 'חילופי השטחים' של נתניהו.

אבל לנתניהו נפלט משהו אחר, וזה נבלע בדיון שהתפתח בין טיבי וח"כ פנינה תמנו-שטה מ"יש עתיד". אחמד טיבי נאם בתגובה לטמנו-שטה, נתניהו קרא בקריאת ביניים: "לא אמרתי שאתה צריך ללכת לשום מקום. אמרתי שלעיתים מציגים את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד, מדינה איומה, אבל כשהבחירה האם הגבול יהיה – כשהבית שלך נשאר הבית שלך – ובמקומך. ואתה יכול לבחור אם להיות בתוך המדינה הפלשתינית ולהיות בתור מדינת ישראל, אתם נאבקים על כך שתהיו במדינת ישראל. עכשיו זה שונה, אף אחד לא מוציא אותך מביתך", וחיוך שמוג נמרח על פניו. התרגיל הצליח, הח"כים הערבים פעלו כפי שציפה נתניהו.

זו אולי אחת הפעמים הבודדות שנתניהו מתייחס בעצמו לסוגיית חילופי האוכלוסין/שטחים שעלתה כציטוט ממשרד נתניהו אפילו לא צריך להודות שהרעיון עלה ברצינות, אלא פשוט להראות את חוסר העקביות בטיעונים של טיבי. אם מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד, למה כל כך חשוב לו לטיבי להישאר בה? אולי כי עדיף להיות באפרטהייד הישראלי מאשר בכל אפרטהייד ערבי.

בינתיים, צוותי המום רצים על פי תכנית חדשה, הסכם המסגרת או מסגרת ההסכם של קרי. הפלשתינים מנסים להבין למה היהודים הצליחו לשכנע את קרי להכניס את ההכרה במדינה היהודית. על פי יששכרוף(וואלה!)

הפלשתינים מתקשים לקבל את התנאי הישראלי להכרה במדינה יהודית:

"אין לנו כוונה למשוך את הסכסוך הזה לכיוון דתי. כל גורם בר דעת במזרח התיכון מנסה להרחיק את נושא הדת מהקונפליקטים השונים, מלבדכם. מה ייצא לכם מזה? הסכסוך ביננו אינו דתי. אז למה אתם צריכים הכרה שלנו בכך שהמדינה שלכם יהודית. בתעודת הזהות שלך כתוב בלאום 'ישראלי' ולא יהודי. ממצרים וירדן בכלל לא ביקשתם כזה דבר. מה החשש שלכם? אנחנו אומרים לכם במפורש: הסכם שלום יביא לסיום הסכסוך בינינו לעד, ולסיום כל התביעות. אז מה זה כל השטויות האלה שמספרים אצלכם, שזו 'הוכחה שאנחנו לא נקבל את מדינת ישראל? כל העולם מכיר בכם. זה לא הימים של קום מדינת ישראל שהעולם לא קיבל אתכם. אבל אתם עדיין תקועים שם". (הדגשים שלי- ע"ל)

על הדברים האלו ניתן להגיב בפשטות: האחת, היא להשיב את הלאום היהודי אל תעודת הזהות. ההצלחה של אותם אלו שניסו להתחשב ביהודים הרפורמיים, ושר הפנים דאז, אלי ישי ניסה להתחכם עם בג"ץ שדרש ממדינת ישראל להכיר בגיורים שאינם מקובלים על האורתודוקסיה הדתית. הטעות הזו הובילה לכך שלערבים יש טיעון פשוט כנגד מדינת ישראל: אפילו אתם לא מגדירים עצמכם כיהודים, וזו טענה חזקה.

שנית, מוטב להזכיר לאותו בכיר פלשתיני את נאומו של יאסר ערפאת אחרי הסכמי אוסלו, בנאום יוהנסבורג אז התמודד עם שאלות על אי קיום הפתוואה האיסלמית בדבר ויתור על שטחים שמוגדרים כדיר אל איסלם, וכך, בין השאר, אמר ערפאת:

 "ההסכם הזה אינו נחשב בעיניי יותר מההסכם שנחתם בין הנביא מוחמד לשבט קורייש, ואתם זוכרים שהח'ליף עומר התנגד להסכם הזה וראה בו "סולחה דוניא". אינני יודע איך אומרים את זה באנגלית, אני חושב שזה הסכם בעל המעמד הנמוך ביותר, כן, "סולחה דוניא". אבל כמו שמוחמד קיבל את ההסכם ההוא אנחנו מקבלים את ההסכם הזה. אבל להמשיך את הדרך עד ירושלים, עלינו להמשיך ביחד, ולא לבד. ועלינו לאמר בבירור ובכנות שהנסיבות הן מאד-מאד-מאד קשות."

אז מי דוחף את הדת לכל מקום, אנחנו או אנשי הג'יהאד? מי רוצה להשתמש בדת שלו ככלי נשק? היהודים בסך הכל עושים צעד פשוט: הם מחייבים את המוסלמים להתמודד עם הדת שלהם ולעשות שלום לצידה. הבעיה שהדת הזאת לא מאפשרת לעשות את זה.

קצת על שולץ

אז השבוע ביקר יו"ר הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, בכנסת ישראל. הוא נאם נאום סביר לאוזניים ישראליות, למעט קטע קטן, בו האשים אותנו במניעת מים מהפלשתינים: "לפני יומיים דיברתי עם צעירים ברמאללה והייתה לי הזדמנות לדבר איתם(הפלשתינים הצעירים), והיה לי מעניין ביותר. כמו כל הצעירים בעולם, הרי יש להם רק רצון אחד. הם רוצים השכלה, הם רוצים ללמוד, הם רוצים לנסוע, הם רוצים למצוא עבודה, הם רוצים לייסד משפחה. אבל יש להם חלום, שלגבי רוב האנשים בעולם זה דומה. הם רוצים לחיות בארצם עם חופש תנועה, בלי מגבלות. העם הפלשתיני, כמו העם הישראלי, רשאים להגיע לכלל מדינה בת קיימא ולהגשים את חלומם. גם לפלשתינים יש זכות להגדרה עצמית ולצדק. אני מאמין בכל ליבי שהפתרון של מדינה ישראלית ומדינה פלשתינית שמתקיימות בשכנות טובה זה הפתרון. גם האיחוד האירופי מאמין בכך, ולכן הבטחנו שלאחר שיושג הסכם שלום סופי…"

ברגע הזה, החל ח"כ מוטי יוגב לצעוק ולצווח על שולץ. זה אך שבוע אחרי שגינו בבית היהודי את מופע האימים של אחמד טיבי בביקורו של ראש ממשלת קנדה, הצביעות בולטת מדי.

"בגלל שאנחנו מאמינים בכך, אדוני היו"ר, אנחנו גם הבטחנו, ואני חושב שזאת נקודה מאוד חשובה, זו החלטה חשובה, שבעד הסכם שלום נגיע למסגרת הסכם שלום מיוחדת ומיוחסת..". ברגע הזה, אורית סטרוק עומדת ביציאה מן המליאה וקוראת לח"כים ממפלגתה לצאת.

אמנם בנט ואנשיו התייחסו למים כקש ששבר את גב הגמל, אבל שוב – לפי מה שהראו מצלמות ערוץ הכנסת לא כך היא. ובאשר לתקרית המים, אמנם שולץ הוטעה על ידי ארגוני השמאל שגם הזינו אותו במידע שגוי וגם לא דאגו להזים את השמועות, ונניח שהם יצאו בגלל חלוקת המים, שהוא, כפי שאומר נתניהו "נושא שלא כדאי לנגח בו את ישראל", נראה כי בנט, שהגיע להישגים יפים בפוליטיקה עד כה – לא השכיל ללמוד את השיעור הראשון לפוליטיקאי המתחיל: תיצור לעצמך כמה שפחות אויבים.

שולץ. גרם לבנט לזרוק את התינוק עם המים
שולץ. גרם לבנט לזרוק את התינוק עם המים

אפשר להתנגד ברמת המדיניות למישהו, אפשר להאמין בכל ליבך שאותו אדם שמקבל את ההחלטות הוא טועה ומטעה ומשלה את עצמו שדרכו תיטיב עם העולם, אבל אסור בתכלית האיסור לפגוע במישהו אישית. ברגע שיוגב יצא על שולץ, הוא נתן לו את ההכשר לטעון אחר כך: "זו מפלגה קיצונית", וכשכל חברי סיעת הבית היהודי יצאו – הם אולי הרוויחו נקודות על גאווה, אך הפסידו בתחום הפוליטי. כשבנט עצמו הציע את 'תכנית ההרגעה' שלו, הוא חשב שהיא תעבור בעולם. ככל שהזמן עובר, הוא מראה כמה ניסיון עוד חסר לו. כי את הנאום המבריק  שנאם לאחר שדיבר שולץ, אף אחד לא יזכור. וחבל, כי זה באמת היה נאום טוב.

אז עכשיו שולץ, שלך תדע לאן יגיע בהמשך חייו הפוליטיים או הדיפלומטיים, יזכור את בנט, שלך תדע לאן יגיע בהמשך חייו הפוליטיים או הדיפלומטיים, והוא יזכור לו שהוא יצא מהמליאה בזמן נאום שלו. משל היה יהודי שיש להחרים כי הוא יהודי. אם בנט רוצה לא לשתוק לאור השקרים, הוא חייב לדבר, 'כי שקט הוא רפש', אבל יש עת לכל חפץ.

בנט מיהר לנכס לעצמו את הדאגה הבלעדית לכבוד הלאומי, אך לא לכבוד הלאומי נגרם הנזק. הסילוף שקנה שולץ הוא זה שצריך להדיר שינה מעיניו של כל מי שאכפת לו ממדינת ישראל, משום שהוא מראה כמה טוב פועלת תעשיית השקר הפלשתינית, וכמה קשה אנחנו צריכים לעבוד כדי לתקן את הנזק.

קצת על פייסבוק

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, יש לי 1,883 חברים בפייסבוק, מתוכם על פי אפליקציה שבודקת את הדברים הללו יש לי 800 חברות(נקבות בפייסבוק), שמהוות 44.49% אחוז מכלל חבריי בפייסבוק. אלא שמסתבר שפייסבוק, הרשת החברתית, שנועדה בהתחלה לקשר בין חברים מרוחקים, החליטה לאתגר את המציאות ולחלק את העולם ליותר ממה שכיוון אלוקים כשברא את העולם.

לחלוקה המגדרית הישנה והפרימיטיבית החליטו בפייסבוק להוסיף 50 מגדרים נוספים. "זכר ונקבה ברא אותם", נכתב בסדר בריאת העולם והאדם, אך במדינת פייסבוק ראו כי לא טוב ובחרו לערער על הסדר החברתי הקיים. בעולם כזה אין מקום לפמיניזם, או לזכויות הגבר האומלל. זה עולם שיש בו דו-מגדריים וחסרי מגדר, כאלו שמשתנים לפי מצב רוחם באותו יום. הזכות להגדרה עצמית פועלת שעות נוספות, והאמת הפשוטה שהגדירה בעבר לפחות מיהו גבר ומיהי אישה יכולה להיות פאסה וחלק אינטגרלי מן העבר.

וזה כואב, וקשה. כי אני צרכן קבוע של פייסבוק, אני אנצל אותו כדי לפרסם את השורות הללו, כדי שמי שקורא אותם יאמר על הרשת החברתית שהיא השתגעה. אני לא אוהב לירוק לבאר ממנה אני שותה, ואני שותה הרבה מהבאר הזאת. אך מרשת שנועדה לקדם קשרים חברתיים, היא הפכה להיות כזאת שקובעת נורמות. לצערי, כנראה העולם יקבל את הרעיון הזה בשתיקה. בינתיים, לפחות, כל 52 המינים יכולים להתעניין רק בשני מינים: גבר ואשה.

קצת על דנמרק

אי שם בממלכה רחוקה, יש גן חיות שנועד לשמש את צורכי הבידור של בני האדם ואולי גם לשמור על החיות עצמן מהאורבניזציה המתקדמת. בגן החיות זה, שהוא טוב לאין ערוך מהג'ונגל האפריקאי המצוי, החליטו שמריוס אינו בעל ערך חיים. זאת משום שאם יחיה הוא יוכל להתרבות עם קרובות דמו, בנות משפחתו, וזה אסור על פי החוק בממלכה הזו.

בממלכה זו, לקחו את הציווי האלוקי "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ"(בראשית, א', כ"ח) עד לאופי הקיצוני ביותר שלו. הם החליטו מי ראוי לחיות ומי לא. כי כמובן, גן החיות טוב לאין ערוך מכל ג'ונגל. בג'ונגל רק החזק שורד, בגן החיות, אתה יכול להיות חזק ועדיין יהרגו אותך. לפחות הצליחו להציל את 'מריוס' מגילוי עריות.

אבל כנראה שהבעיה היא עם השם: 'מריוס'. בגן חיות נוסף באותה ממלכה רחוקה, החליטו להרוג ג'ירף 'מיותר' נוסף, כדי שלא יילחם באחד אחר. אתם מבינים, בר המוות אינו מסוגל להתרבות בעצמו, ולכן הוא סתם פוגע ב'מריוס' בר ההרבעה. היות שהוא מיותר, אז בני האדם לוקחים על עצמם את היכולת האלוקית לקבוע מי בר חיים ומי בר מוות.

מריוס ז"ל. צילום: AP
מריוס ז"ל. צילום: AP

ובלי קשר, אותה אומה תרבותית, ייחודית ובעלת ממלכה רחוקה, החליטה לקבוע לעוד אומה חלשה איך לחיות. אתם מבינים, להרוג ג'ירף כי הוא 'מיותר' זה בסדר, אבל לשחוט כדי לאכול זה לא. ומוקד העניין פה הוא פשוט.

כי ביום שבו בני האדם פיתחו את תעשיית המזון, את מפעל ההרג המתמיד של בעלי החיים, ועוד הצליחו לטעון כנגד הג'ונגל שבו רק החזק שורד, הם הפכו את בעלי החיים כולם לכלים בידיהם. וככה, הג'ירף המסכן שנושא את השם 'מריוס' הפך למיותר בעיניי האדם שקובע שהחוקים שלו רלוונטיים לחיות. החטא של אותו אדם הוא כפול, הוא משווה בין אדם וחיה והוא הורג אותו לשווא. בג'ונגל לא רק החזק שורד, הוא אוכל, הוא שובע והוא עובר הלאה. בדנמרק, החזק נהרג, ומושלך לאריות. בג'ונגל למריוס הייתה הזדמנות לרוץ ולברוח.

קצת על המינתיפאדה

כרגיל השבוע: כוחות צה"ל פגשו מחבלים בג'נין, ערבים רגמו מכוניות ישראליות ברחבי איו"ש, השליכו בקבוקי תבערה, וירו טילים מעזה. להיט השבוע: ערבי דקר חרדי בשער שכם בירושלים.

בואו נעשה שלום!

קצת על פדופיליה פוליטית

ביום חמישי תנועת 'נחלה' הפיקה הפגנת תמיכה בהתיישבות במבשרת אדומים, וכהרגלה ניצלה את מיטב בני הנוער למלא את צורכיה הפוליטיים הפשוטים. אלפי אנשים הגיעו, מרביתם נערים. מהניסיון האישי שלי עם הפגנות מסוג זה, בתי הספר היו שותפים מלאים בהפגנות. אלא שעל פי הניסיון שלי, נדרש לצורך כל תלמיד אישור הורים, מה שאומר שההורים מקבלים עליהם את רצון המוסד החינוכי להוציא את הילדים לפעילות פוליטית.

אבל במדינה שלנו יש חוק חינוך חובה, מה שאומר שהמדינה מממנת את בתי הספר. ברגע שבית הספר מקבל מימון מהמדינה, הוא מחויב לה, ויש לו בעיה להוציא פעילויות פוליטיות כלשהן, בין אם הן בעד הממשלה בין אם הן נגד. פתרון הבעיה של הפדופיליה הפוליטית בהובלת דניאלה וייס וחבריה היא לחשוף את המימון של ההפגנה. כל עוד המימון פרטי לכל ההסעות, אפשר לקטוע את הטיעונים כנגד זה. מותר לבית ספר לעודד פעילות כלשהי, ומי שאומר אחרת טוען שבית הספר צריך להיות בית חרושת לציונים, ולעולם לא לערכים. הכל כמובן, תלוי באישור ההורים.

אגב, לפני מספר חודשים הייתי בכנס נחלה בבנייני האומה וטענתי כי השימוש בבני נוער אינו אידיאלי. אני עדיין חושב שהשימוש החוזר ונשנה בבני נוער רק מראה כמה הימין נמצא בבעיה מבחינת הוצאת אנשים לרחובות.

קצת על הילדים הזרים

עוד ימני שמצליח להיכשל בכל פעם שאג'נדה שמאלית פרוגרסיבית ניצבת מולו הוא גדעון סער, שאישר השבוע ל-221 ילדי עובדים זרים שנולדו בארץ להיות ישראלים. שוב, השמאל פותר את החלש מאחריות למעשיו, ושוב החזק נאלץ להכיל ולקבל ולשלם על הטעויות הללו. דווקא כאן, אני חושב שטוב שההלכה היהודית אינה כה מקבלת כמו המדינה שלנו. אין סיבה שעובד זר יהפך מתישהו לישראלי, כפי שאין סיבה שישראלי שיהיה עובד בארץ זרה יהפוך להיות זר וחבר בה. הזכות להגדרה עצמית פועלת, כאמור, שעות נוספות.

ההחלטה הזו היא תקדימית ובאמצעותה יעודדו עובדים זרים(ובעצם, למה שלא גם מסתננים?) להביא ילדים כאן בישראל, ובאמצעותם יבוא שר פנים פרוגרסיבי נוסף וישראל על אחרים שגדלו כאן בארץ – "למה הם לא ישראלים?", כי הם נולדו וגדלו ולמדו וחונכו פה. ואולי זאת הבעיה שלנו, הפטרנליזם המטופש הזה, שגורם לנו לחשוב שהתרבות שלנו, הנאורה והמתקדמת היא כה טובה, או אולי זאת העצלות. זר צריך לקבל חינוך לירושלים משלו. אנחנו גדלנו וחיינו עם ירושלים בתודעה במשך אלפיים שנה, וזו ירושלים שלנו. היא החייתה את המורשת שלנו וקיימה אותה ונתנה לנו מקום לשאוף אליו ותקווה לחיות בה. לזרים הללו אין מקום אחר, כי לא חינכנו אותם למקום אחר. אם אנחנו רוצים לגרום לזרים הללו ללכת, כדאי לנו לחנך אותם למורשת שלהם, כי ה"אחר", הוא אחר. הוא לעולם לא אני.

קצת על כִּי תִשָּׂא

פרשת השבוע עוסקת בנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.  ממעמד הר סיני אל חטא העגל. בתווך, פוקד ה' את בני ישראל באמצעי פשוט: מחצית השקל.

 כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהֹוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:  זֶה  יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהֹוָה: כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהֹוָה: הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:                                                               (ל, י"ב –ט"ו)

אם לה' טוב לפקוד את כולם באופן שווה, שכל אחד נותן מעצמו בדיוק את אותו הדבר, העשיר והעני, למה לנו לא טוב לפקוד כך את עצמנו? אני טוען כי כאן נמצאת ההוכחה שמס צריך להילקח באופן שווה ככל הניתן, לא פרוגרסיבי ולא דיפרנציאלי. כולם שווים בעיני הא-ל, למה לא בעיני אדם?

אחרי כן, קורא ה' למשה להתחיל לבנות את המשכן, הוא(ה') ממנה שני אנשי מעשה אשר ניחנו במתת אל להיות מוכשרים לבנות את המשכן. מכאן אנו למדים, כי האדם צריך לעשות את מה שהוא טוב בו – הוא הדבר אליו הוא נועד.

 וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת: וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה: וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: אֵת | אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל: וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ: וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן: וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ:                                             (ל"א, א' – י"א)

הציווי האלוקי הבא יוצר את הבידול הראשוני בין עם ישראל ושאר העמים, האופן בו יהיו בני ישראל ייחודיים בכל שבוע ושבוע: השבת.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:               (ל"א, י"ד –י"ז)

חשיבות השבת, שהיא עד כדי הרג, היא לא רק המנוחה מהעבודה, שהיא זכות בסיסית לכל אדם, אלא הייחוד שלה לה'. וכל כך היא שווה, עד שיש פה ציווי להרוג את מחלל השבת. האם עלינו באמת לעשות זאת, אפילו בעולם של תיקון אידיאלי(כי בינינו, במדינה שלנו יש הרבה מה לתקן). מהי אותה קדושה שראוי למות עליה? היא הייחוד הזה, ההבנה שהשבת היא היום המקשר בינינו ובין בוראנו, וגם בינינו ובין עצמנו. כי לעשות מלאכה בשבת משמעו לוותר על החירות שלך.

ומהי אותה חרות? היא החירות שנחרטה בלוחות האבן שהוריד ה' אל בני ישראל, אחרי ארבעים הימים ששהה על הר סיני יחד עם ה'. אלא שבני ישראל נחפזו וחיפשו שליח אחר שיחליף את משה. וכך נוצר לו את עגל זהב שעליו אמרו: "אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים", ועל המשפט הזה התרגז הקב"ה. לא לשווא הציווי הראשון בעשרת הדיברות הוא 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים…'. הבגידה כאן הייתה מובהקת, והכעס היה מוצדק. אך איך משה מפייס את אלוקיו?

וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהֹוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:      (ל"ב, י"א- י"ג).

מכאן אנו למדים שכדי לשכך את כעסו של אלוקים, יש להזכיר בפניו מה הייתה המטרה שלו בהושיעו אותנו מגלויות, מעבדות וממוות. אפשר גם להזכיר את הטוענים כנגדו, שישאלו לשם מה הוציאנו משם, ואולי יש לו איזה משהו לומר על מה שקורה כיום:

 לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה'  וְלא יֵאָמֵר עוד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפון וּמִכּל הָאֲרָצות אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבותָם:                       (ירמיהו, י"ז, י"ד-ט"ו)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “קצת על הרבה – מוצ"ש כִּי תִשָּׂא

  1. פינגבאק: קצת על הרבה – מוצ"ש וַיַּקְהֵל | קצת על הרבה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s